לכל אחד יש את ההפסקה שלו, את השלווה הזאת שגורמת לו לכמה דקות לעצור את הכול- ולנשום. הוא יכול לחוות את אותה נחת יומית באמצעות כמה דברים אך לרוב יהיה משהו ספציפי שיעורר אצלו את התחושות החיוביות וייתן עוד זריקת אנרגיה להמשך היום. לא תמיד הזמן הוא קבוע ואין הוראות הפעלה ברורות. העניין כולו מסתכם בלהיות ולחוות.

יש את האנשים שמחכים לחברתם הטובה ביותר, זאת שתמיד ממתינה להם ולא משנה אם הם יהיו נאמנים לה או לא, אותה אחת שלא צריך להגיד לה מילה, היא תמיד תהיה שם עם עורה הלבן, ותידלק בבת אחת בדיוק כשתצטרכו אותה. הלוא היא הסיגריה. רק אתם והיא לכמה דקות של התייחדות בלתי מוסברת שמכניסה לגופכם את כל מה שאסור אבל גורמת לעולם להיראות מותר.

בקבוצה אחרת יש את האנשים שרק חושקים במנה היומית שלהם, מפנטזים על הרגע שהנוזל החם ייגע בשפתיהם והם יחושו את העוצמה המתפרצת שגורמת לשערותיהן לסמור ולנפש להתחמם, בבקרים מוקדמים ובלילות מקפיאים. הלוא הם אנשי הקפה. הרגעים ביומיום נספרים דרך כוסות קפה חפוזות או איטיות ומענגות להפליא. הם רק מחכים ללגימה המיוחלת.

מה שיפה באחרונים, שהם קבוצה שאתם יכולה להיכנס לתוכה בכל שלב בחייכם, אין בה חוקים או מגבלות, אין בה טוב ולא קיים רע. החברים בה אוהבים לשבור את השגרה באמצעות זיכרון ישן או פנטזיה חדשה, הלוא הם אנשי המוזיקה, שיודעים לחוות את הרגע כפי שהוא באמצעות שיר, מנגינה או צליל שמנעים את אוזניהם.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו