בהרבה מסגרות שונות בחיי שמעתי אנשים טוענים שאם מישהו רוצה ללכת בגדול אז הוא צריך לעבור לתל אביב, אותה עיר שכל המי והמה נמצאים בה, אותו מקום שבו קיימות אינספור אפשרויות, השעות לא נגמרות, והלילות מסתיימים ברעיונות גאוניים ליום המחר. האם זה באמת כך? מה יש בעיר המדוברת שאין כאן במושבה שהפכה לה לעיר- ראשון לציון.

שגיא פלדמן

אין בראשון לציון סופרים אשר פתוחים 24 שעות, אולי אחדים שמפוזרים ברחבי העיר כמו מחט בערימת שחת, ואחרי השעה אחת בלילה אתם יכולים להסתובב עם ה-WAZE יותר מדי זמן כדי לחפש אותם או לחכות לשעות הבוקר המוקדמות כדי לקחת את המצרך המבוקש מהשכן הנחמד בדלת ממול, הוא ישמח לתת לכם כוס חלב או שני בצלים, אותו שכן שבתל אביב עדיין לא הציג את שמו.

אין בראשון לציון אפשרות להשכיר אופניים בנקודות ברחבי העיר, פרויקט אשר יכול היה להזניק את העיר שני צעדים נוספים לעבר השכנה התל אביבית שראש העיר, רון חולדאי חובק כבר שנים רבות, אך מצד שני יש לראשוניים שבילי אופניים חביבים שאמנם, מחייבים את התושבים להיות בעלי זוג אופניים אחד לפחות, אך גם בהם ניתן ליהנות או להגיע לעבודה במידה והזוג המאובק שלכם שבמחסן ליד הלובי עדיין תקין.

אין בראשון לציון מספיק מקומות חנייה באזורים מסוימים, וכמובן גם זה בשעות ספציפיות, אך אם נסתכל על השכנה התל אביבית, נוכל להתנחם בחוסר החנייה הרב שיש שם, ובחניונים שבכדי להחנות בהם יש צורך לחבר בין הרבה מרשרשים או להוציא מהארנק טשרניחובסקי שנאלץ להיפרד מחבריו עד הפעם הבאה.

ראשון לציון (צילום: שגיא פלדמן)

אז כנראה שכדי להגיע אל האדם שאתם מתיימרים להיות או סתם ליהנות מעיר שתגרום לכם להרגיש שייכים, לא חייבים לעזוב אל "העיר ללא הפסקה" כי בין ההפסקות במושבה שנוסדה ב-1882 תוכלו לגבש כוחות, לחסוך עוד כמה מאות שקלים בחודש, ולתכנן את עתידכם באותם המקומות שצעדתם בילדותכם.

יש בראשון לציון אנשים שמכירים את הוריכם מאז הילדות, חברים שלמדו איתכם באותו בית הספר היסודי, מכרים שפגשו את סבכם וסבתכם לפני חודשים אחדים בפגישת המחזור המרגשת, ואלו שלא מזהים אתכם בתמונות כי כל כך גדלתם מאז טיפת חלב, ואם החלטתם בכל זאת לעזוב את "עיר היין" תמיד תוכלו לראות את כולם באיזה בר תל אביבי טיפוסי ולהתרפק על מה שהיה פעם.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו