צילום: אבי מועלם

 אבא שלה בכלל אוהד הפועל חולון, היא אהבה בילדותה, אוי מלהזכיר, את מכבי ת"א, אבל בשנתיים האחרונות אודליה מטרי היא אחת מהפנים המוכרות ביותר ב'בית מכבי'. ככה זה כשאת 'צלמת הבית' של מכבי ראשל"צ.

גלשה לאולם
ביומיום מטרי בת ה־32 בכלל עובדת בסוכנות ביטוח, צילום בשבילה זה בעיקר תחביב, כך שאתם בטח לא מופתעים שהקשר שלה עם אלופת המדינה המכהנת הגיע די במקרה. "אתחיל מההתחלה", היא מבקשת. "האהבה שלי לצילום התחילה כבר לפני עשור. הייתי יוצאת מוקדם בבקרים לצלם את החברים גולשים בים, מאוד אהבתי את האתגר שהיה כרוך בזה. בהמשך הכרתי את שון דוסון ואת איגור נסטרנקו (שחקני מכבי ראשל"צ בעבר ובהווה, ר.ו), במסגרת עבודה בצילום. הם הזמינו אותי ואת הקולגות לראות משחק ב'בית מכבי'. לקחתי את המצלמה והתחלתי לצלם מהמקום שבו ישבתי. התאהבתי בזה מהר מאוד והעליתי תמונות לפייסבוק. כמה שבועות חלפו וזומנתי למשרדים של מכבי ראשל"צ".

מצוין, התקבלת לעבודה מבלי שאפילו הגשת מועמדות.
"עבודה? באותו רגע הייתי בטוחה שאני בצרות. צילמתי הרי ללא אישור".

אוי לא.
"גם אני חשבתי ככה. רק שאז מנכ"ל הקבוצה, גלעד זיו, נכנס לחדר, מאוד פרגן ואהב את התמונות. באותו רגע הציע לי להיות צלמת הבית של מכבי ראשל"צ".

מאותו רגע הפכה מטרי, תושבת חולון, לבת בית דווקא ב'בית מכבי'. בבקרים לובשת חליפה, בערבים את הווסט והמצלמה. "אני חייבת לציין שקבלת הפנים הייתה מאוד חמה ומשפחתית. מההנהלה ועד אחרון השחקנים, המאמנים ואנשי הצוות המקצועי מסביב. לשמחתי השתלבתי מאוד מהר, למרות שבהתחלה חששתי קצת לאכזב", מודה מטרי בחיוך. "בכל זאת, הרגשתי צורך להוכיח, כי יש לא מעט צלמים שמגיעים לתעד, ואני עוד אחת. השחקנים מאוד אהבו את העובדה ועזרו לי להשתפר מאוד. בזכות הכישרון שלהם על המגרש".

השחקנים קיבלו אותך נהדר, אבל מה לגבי הקולגות בתקשורת?
"כמו שיש תחרות על הפרקט, אז ככה גם על הקווים. מגיעה בחורה צעירה, בלי יותר מדי ניסיון, מול צלמים עם ותק של 15 או 20 שנה. אפשר להבין אותם שהם לא ממש 'התלהבו'. אבל זה היה בהתחלה. הכרתי גם צלמים שהיו מקסימים, שעזרו לי מאוד במהלך המשחקים והדריכו אותי לאורך כל הדרך".

אבא אוהד הפועל חולון, את מכבי ת"א וראשל"צ. איך נוצר ה"פנצ'ר" הזה?
"בוא נתקן את המשפט: אבא אוהד הפועל חולון, אני מכבי ראשל"צ בלבד. בעוונותיי אהדתי את מכבי ת"א. הייתי ילדה, מה כבר ידעתי?! הייתה אז קבוצה טובה. אנתוני פארקר, דרק שארפ וכו'. זאת הייתה תקופה שבה הלכתי עם העדר. אחרי שהתחלתי לעבוד במגרשים, הרגש והלב הלכו עם האנשים שאתה חווה איתם את הניצחונות וההפסדים. אם זה לא היה נוגע בי מבפנים - לא הייתי שם".

מה לגבי החלום או שאיפה גדולה בתחום?
"אני חושבת שאת החלום הגשמתי עם המועדון כשלקחנו אליפות. אחרי כל כך הרבה עונות, שחקנים ומאמנים שהתחלפו, ראיתי הכל. הגעתי איתם לפסגה, תיעדתי רגעים של לחץ, שמחה, עצב ולפעמים גם כעס ותסכול. עברתי איתם המון וזה היה שווה כל רגע. אז בתחום הזה זכיתי להיות חלק ממשהו גדול ומכובד".

אולם שהכי כיף לצלם בו?
"וואו. נתחיל בזה שב'בית מכבי' הכי כיף. זה הבית, עם שחקנים שהם כמו אחים בשבילי. יש יותר טוב מזה? הקהל המדהים שמשקיע את כל כולו באווירה וגוש ד' פשוט תענוג. אם מדברים ב'שפת הצלמים', אז מבחינת איכות הצילום כל צלם יעדיף את האולמות החדשים, כמו הארנה בירושלים, רוממה וחולון. תאורה ומרווח תנועה זה פקטור חשוב".

משחקים הכי זכורים?
"למעט האליפות שלקחנו, חצי גמר הפיינל־פור בעונה שעברה. מכבי ראשל"צ מנצחת את מכבי ת"א ועולה לגמר, זה היה פשוט סוריאליסטי ומרגש".

ומה לגבי שחקנים שהכי התחברת אליהם, שהכי פרגנו לך?
"אני מאוד מסתדרת עם כולם. השחקנים שאני מאוד מחוברת אליהם הם ניצן חנוכי, שון דוסון, אבי בן שימול ועידן זלמנסון, וכמובן שמוליק ברנר ואלחנן ביטן, עוזרי המאמן. הם כולם משפחה לכל דבר, דואגים ומגוננים, ותמיד שם להזכיר לי עד כמה הם מעריכים את עבודתי לצדם".

למטרי, בניגוד לצלמי עיתונות שמחפשים תמיד את ההיי־לייט התורן, יש גם מוטו מאוד מעניין. "מתחילת הדרך שלי בראשל"צ אני מאוד משתדלת לתת במה גם לשחקנים צעירים שיושבים עונה שלמה על הספסל. יש להם חלק מאוד חשוב. כמו שאדריכל שמתכנן פרויקט ודואג לבסיס יציב, ככה גם מאמן, הוא משתמש בשחקנים צעירים לחזק את המובילים, הם עובדים קשה והם חלק בלתי נפרד מקבוצה. הצילומים והעניין התקשורתי נותנים להם רעב לעבוד קשה ולא להיראות מובנים מאליהם. לא מבחינתי בכל אופן".

אגב, מה החבר אומר על עניין הצילום. כמה הוא מתלהב מכדורסל?
"הוא מאוד מפרגן ותומך, אוהב כדורסל ואפילו הגיע איתי לכמה משחקים. אני יכולה להעיד שהוא מאוד נהנה מהאווירה ב'בית מכבי'".

גם העונה? בינתיים יש לא מעט אי יציבות.
"ההסבר לכך פשוט. בכל עונה יש שינויים, שחקנים מתחלפים וצוות מאמנים מאוד מקצועי שצריך לחבר הכל יחד. זו עבודה לא קלה, שלא תמיד תלויה רק במאמנים. לכל אחד יש תפקיד מהותי, מכבי ראשל"צ בונה את עצמה ועובדת קשה מאוד בכדי לצלוח כל משחק ומשחק. בנוסף, יש משחקים באירופה, ונוצר עומס לא קטן. את העונה שעברה צלחנו ולקחנו אליפות. למרות הביקורות, אני מאמינה שגם העונה מכבי ראשל"צ עוד תפתיע לטובה".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו