באחד השירים המצחיקים של מוטי גלעדי מסופר על המלצר בבר, שמנסה להיות זמר אבל נכשל בכל פעם בגלל בעיות הגייה, או בשפת העם "אתה, יש לך מבטא". אחרי כל כברת הדרך שנסרין קדרי עברה, כל מה שיש לאנשים להגיד עליה הוא שיש לה מבטא, כאילו היא יכולה להיוולד מחדש ללא כל סממן שמעיד שמדובר בזמרת ממוצא ערבי. אז כן, לנסרין יש מבטא שבולט היטב כשהיא שרה בעברית, אבל במדינה שחיה וניזונה ממוזיקה ערבית, למי זה אמור בדיוק להפריע?


במשך שנים זמרים בישראל שרים טקסטים בערבית ואיש לא חושב להעיר להם על חוסר הדיוק, על הניואנסים הקטנים או על העיוות המילולי של השפה הערבית. כשזה מגיע לנסרין קדרי, כולם הופכים לאבשלום קור ומבקשים לדייק בכל מילה בעברית, המבטא שלה פחות נעים בעברית, "שתשיר בערבית", הם אומרים, כי ככה כנראה יותר נוח לשמוע את הזמרת המצוינת הזאת - בשפת אמה.

צילום יח"צ, מתוך אתר 'לינקטון'


באלבום החדש שלה נסרין מנסה לשבור את המגמה, היא שרה כמה שיותר בעברית, מתעמתת עם טקסטים של דיקלה, של דודו טסה וגלעד כהנא, חוברת להראל סקעת, לובשת לוק 'ישראלי' ומבקשת לגשר על הפער שיצר המבטא שלה. המאמץ האדיר שהיא משקיעה לא תמיד עובד, אבל ממתי האוזן הישראלית, זו שצורכת אום כולתום ופריד אל אטרש חוששת ממבטא ערבי? קדרי יכולה הייתה בקלות להיכנע, לשיר בערבית את כל האלבום ולהיכנס לפינה שכולם מצפים ממנה להיות בה, אבל היא מנסה להצליח במקום הכי קשה שיש, וכל זה מול המצקצקים מהצד, והפרס שקיבלה על השתתפותה בהצגה שעלתה בבת ים רק מוכיח שהיא עשויה מחומרים אחרים.


נכון, 'בנאדיק' הוא לא אלבום מושלם, יש בו קטעים מיותרים ויש בו דברים מצוינים. הוא בעיקר מהווה עוד נדבך בטיפוס של קדרי בדרך לצמרת המוזיקה המזרחית־ים תיכונית בארץ, וכשהיא עושה את זה עם המשקולות ששמים לה על הכתפיים, לא נותר אלא להעריך אותה. אולי היא לא תיכנס לגלגל"צ באופן קבוע, אולי המיינסטרים לא יחכה לה, אבל לקדרי יש כל כך הרבה להציע באפיקים אחרים שזה כבר לא משנה. אם היא תישאר נאמנה לקו שהיא הולכת בו, המבטא שלה יהיה הדבר האחרון שיטריד אנשים.

החמישייה:

עדן אבוטבול חזרה עם 'עוד יום', שממצה את היכולות שלה יותר טוב מאשר שירי כפיים וחפלה. רצוי שתתמקד בזה.

שימו לב למיכל רוזן שעושה מוזיקה טובה והוציא סינגל חדש - close to you - שמספק טעימה מהכישרון שלה.

'מזל מאזניים' של דודו אהרון שוב מוכיח שהאיש יודע לעשות מוזיקה, ומתמחה בעיקר בשירי אהבה שקטים.

שיבר עם 'אותו הדבר' הנעים לאוזן, מוכיח שוב שלמוזיקה אין גיל, בעיקר אם עושים אותה
בפשטות וברוך.

גם בגיל 70, חוה אלברשטיין מצליחה לצמרר באמצעות קולה המיוחד בשיר 'הירושה', ורק
משתבחת עם השנים.

סינגלים: רונן עניא חוזר


שקד קוממי - שמש שקרנית. מבחינת קוממי שום דבר לא חשוב, העיקר שנהיה שמחים, וזה בדיוק מה שהוא מייצר כאן: עוד שיר על פס הייצור שכבש את הפופ הים תיכוני, קצב סוחף ומילים לא חשובות, והכל ביחד עושה את העבודה. ייאמר לזכותו של קוממי שהוא לא רק שר אלא גם כתב והלחין, וזה משהו טוב בעולם שמשכפל את עצמו לדעת, אבל אי אפשר להתחמק מתחושת המיחזור.


מירי מסיקה - תשים תשים. כמה עוצמות יש בשיר המכאיב הזה, שמהווה תוכחה על אהבה שנגמרה והשאריות שהיא מותירה אחריה. מסיקה בשיאה, אולי אחד השירים הכי טובים שלה בשנים האחרונות, כזה שמפרק לך כל פיסה בגוף בכל שמיעה. דודי בר דוד ומסיקה על המילים שלא משאירות אבן הפוכה. פשוט מעולה.


אלירן שם טוב - חורף ראשון. מי אמר תואם מושיק עפיה ולא קיבל? שיר קלאסי שהיה יכול להתיישב על עפיה, אבל שם טוב, בדרכו שלו, למרות התחלה מהוססת, מצליח לתת בו סימנים. העיבוד מצוין, הקול של הזמר צריך שיוף ואולי מוזיקה דיכאונית יותר, אבל בסך הכל סביר.


הדר עמרם - רק תגיד. היא הייתה ב'כוכב נולד' ואצל אייל גולן, אבל עמרם עדיין בוסר. למרות הכלים הכבדים שעומדים לרשותה בגזרת המילים, הלחן והעיבוד, מה שיוצא הוא שיר לא ברור, מעין ניסיון להוכיח יכולות בכל מיני כיוונים, והתוצאה היא שעטנז אחד גדול. חבל, נמתין לשיר הבא.

אלון בר מארח את יולי סער - איך חלמת שנהיה. הקצב הרגוע, הקולות המשתלבים וההרמוניה בין שני הזמרים על הלחן של בר יוצרים שיר מאוד נעים לאוזן, עם מילים מצוינות. בכלל, דואט מאוד מוצלח שמצליח למצות את הפוטנציאל של השותפים לו.

רונן עניא - לילה אחרון. כמה התגעגעתי לקול של עניא, שמבצע מילים משובחות של גל סריג בקצב איטי ונוגע, שמזכיר מדוע הזמר היה פעם הבטחה גדולה, אבל לצערי היא לא מומשה. אולי ככה, בקצב אחר, עניא ימצא את המקום שלו, כי בהחלט יש לו יכולות טובות.

, מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו