זוכרים, כשהיינו צעירים היינו בטוחים שאנחנו יודעים הכל, מכירים הכל ובעיקר מכירים את עצמנו. ואז השנים הוכיחו לנו לא רק שמה שחשבנו על עצמנו לא בהכרח נכון אלא שישנם חלקים בתוכנו שהתגלו רק בשנים מאוחרות יותר. אז איך קורה הדבר?

אנחנו נוטים לחשוב (וגם לענות) שהתשובות לשאלה" "מי אני?" הן בסגנון : אני אמא מגניבה, אני אישה חזקה, אני אדם מסודר. האמת היא שכל אלה אינם אלא תפקידים ותיוגים. איך יודעים? פשוט מוסיפים שתי מילים "האם" ו"תמיד" ושואלים מחדש: "האם אני תמיד חזקה?" "האם אני תמיד אדם מסודר?" כל ניסיון שלנו להגדיר את עצמנו ולהכניס את עצמנו למסגרות נועד לכישלון כי זה לא עובד ככה. משתי סיבות: האחת היא שאנחנו מורכבים מכל כך הרבה חלקים והשניה, שרוב הדברים שאנחנו בטוחים בהם לגבי עצמנו, עשויים להשתנות בהתאם לסיטואציות מסוימות ותקופות מסוימות בחיים.

אז למה בעצם לא כדאי לנו לרוץ ולענות על השאלה הזו? כיוון שכל תשובה מצמצמת את מגוון האפשרויות העומדות לרשותנו, מגבילה את חופש הבחירה והתנועה שלנו בעולם בו בזמן שהישארות בשאלה מאפשרת לנו להתנסות ביותר מרחבים, לגלות גילויים חדשים ולהשיל מעצמנו את ה"לבוש" שאולי כבר לא משרת אותנו. אנחנו כל כך בטוחים שמי שאנחנו חושבים שאנחנו, זה אנחנו. אנחנו מאמינים בזה עד שבעצם התפקיד שלקחנו על עצמנו הופך להיות המהות שלנו (לפחות כך אנחנו חושבים).

אז מה... אז לא נגדיר כלום? המוח שלנו זקוק לסדר וכך גם הנפש ולכן גם אם החלטתם להגדיר את עצמכם כך או אחרת, תוסיפו את המילה "עכשיו", "כרגע".גם אם אתם מגדירים את עצמכם בלגאניסטים זה רק על סמך העבר שלכם או על סמך מה שנאמר לכם עם השנים. אין לזה שום נגיעה למה שיקרה עוד שניה, עוד רגע או מחר בבוקר. ההגדרות שלנו תמיד מתייחסות לעבר ולהווה ואין להם שום נגיעה לעתיד שלנו.

מאחלת לכם סופ"ש של גילויים חדשים ואשמח שתשתפו אותי בהם

שבת שלום

לתגובות

מיטל בר- סודות הדימוי העצמי

meitalbcoach@gmail.com

גם בפייסבוק

052-6603095

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו