ובימים האלה בזמן הזה, כששעוות הנרות תלכלך את השיש, אביט על הלהבה ואתפלל לניסים. ניסים קטנים שיעשו את החיים יותר קלים, כי הנפלאות כבר קורות לי לבד.

שהכלב ירד לבד לגינה, יעשה צרכים, ינקה את הרגליים מהשלוליות ויעלה בשקט, בעיקר בשבת בשש בבוקר. שהבית יתנקה מעצמו, הוא כבר ילד גדול הבית הזה, הגיע הזמן לגלות אחריות. שהילדים לא יהיו רעבים במשך שעה, או לפחות חצי שעה. פליז.

לימור סימון

נס קטן וחשוב מאוד בנוגע לגרביים. זוגות. לפחות פעם אחת, מה לא מגיע לנו? שפעם אחת, לא יותר, אולי פעמיים, טוב גג שלוש, שאני אכנס לחדר שלו והוא יהיה מסודר. טוב, לפחות שהארונות יהיו סגורים. שהאידיאלי לא ישאל למה? איפה? מי ראה? שיפסיק לומר "אני לא מבין למה...". נס גדול יהיה פה ביום שהוא יבין.

שהחנייה, זאת הטובה מול הדלת של הבניין, תהיה פנויה בדיוק כשאני מגיעה מקניות, ואם אפשר אז שיעמוד שם גבר מסוקס עם שרירים, רק כדי לסחוב נו...

שאני אזכור למלא דלק לפני שהנורה דולקת. שמנהל הבנק יפסיק להטריד אותי, שבכלל שהחשבון יתמלא כמו פך השמן, לבד, באופן ניסי שכזה. שהילדים יעשו את מה שאני מבקשת מהם מיד. פשוט יקומו ויעשו. שהם ילכו לישון בשמונה. אז מה אם הם בני 19, 15 ועשר וחצי.

שאגיע לדואר ולא יהיה שם אף אחד חוץ מהפקידים, שיקבלו אותי בברכת בוקר טוב ו"במה אפשר לעזור?". שכל אלה שאומרים שהם יגיעו בין שתיים לחמש יגיעו, שבחברת החשמל יענו לי, או לפחות יחליפו את השיר המעצבן. שהילדים יסיימו את מערכת החינוך מבלי שאני אצטרך לחזור על לוח הכפל בפעם המאה. שאקום בוקר אחד ואמצא רכב חדש בחנייה עטוף בצלופן עם סרט. טוב, מוותרת על הסרט, עם פתק "לאשתי באהבה", גם בלי פתק זה טוב, ולא חשוב הצבע או הדגם. רצוי ג'יפ, אבל בקטנה.

שהמורה תתקשר להגיד לי שהילד הכין שיעורי בית, לא פטפט, לא התווכח ואפילו הגיע בזמן עם זוג גרביים תואמות. שהילד יזכור באיזה יום אנחנו ושלבית הספר צריך ללכת עם ילקוט ובו מערכת של אותו היום.

(צילום: יחסי ציבור)

שחמותי היקרה תפעיל כבר את הקומקום החשמלי שקניתי לה במתנה לפני 20 שנה באיזה חג. בכל זאת תמו ימי הפינג'ן.

שאני אוכל סופגניות ולביבות בלי סוף ובלי לעלות גרם.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו