צילום: shutterstock

לשבת מול מנכ"לית עמותת 'קווים ומחשבות', איריס שני, מרגיש לי כמו לשבת מול בדיקת רנטגן בקופת חולים. עוד רגע היא תגיד שיש לי הפרעת קשב והלך עליי. אבל שני לא אומרת דברים כאלה. אפילו כשאני מבקשת שתגאל אותי מייסוריי ותנפיק לי אישור כתוב שישמש כתירוץ בשעת הצורך, היא בשלה. "אם את רוצה לדעת אם יש לך הפרעת קשב, לכי לאבחון", היא קובעת חד משמעית, "ולא סתם לאבחון, אלא אצל איש מקצוע מהימן שזאת ההתמחות שלו. אחר כך, במידת הצורך, תחזרי אליי ונדבר".


שני, מטפלת התנהגותית, עוסקת בתחום שנראה שמציף בשנים האחרונות מכל עבר: הפרעות הקשב. ב־19 השנים האחרונות היא מתמחה בתחום, עובדת במערכת החינוך ומתמקדת בהפרעות קשב אצל נוער ומבוגרים. "עבדתי במערכת החינוך בראשון לציון בעיקר, כשהייתה לי הזכות הגדולה להיות ראש צוות פיתוח התנהגות בבית ספר 'ארזים', שם למעשה יישמתי את כל האני מאמין שלי בתחום".

מכל תחומי החינוך, למה דווקא הפרעות קשב?
"לא סתם בחרתי בתחום הקשב ולא בתחום אחר בחינוך המיוחד. בתחושה שלי, ומתוך הידע שצברתי, היה לי ברור שאבחון מדויק, בשילוב טיפול נכון, מאפשר להגיע לתוצאות מדהימות שמשנות את החיים מן הקצה אל הקצה".

25 אלף עוקבים
שני בת ה־54, תושבת ראשון לציון, היא גרושה, אם לשלושה וסבתא לשניים. בשנת 2006, עקב נפילה ברחוב שגרמה לה לנזק פיזי, נאלצה שני להפסיק להתרוצץ בין בתי ספר בארץ, והחליטה שזאת ההזדמנות שלה לעשות לביתה. "הייתי משוכנעת שעכשיו, כשאני מושבתת, אלך ללמוד ולעשות דברים בשביל הנשמה, כמו אמנות. אבל אז הוקמה העמותה וקראו לי לדגל להיות ראש תחום החינוך. אני באופן כללי לא סובלת עמותות, מה פתאום שאלך? אבל בגלל אופי העמותה החלטתי להתגייס".

למה?
"לנושא הפרעות הקשב אני מודעת 20 שנה קודם להקמת העמותה, ולמרות הידע הרב בתחום, בפועל דבר לא קורה. למשל, בתחום האוטיסטים, נוצרה יוזמה מצד ההורים והמערכת להקמת מערכת שנותנת מענה. בתחום הקשב נעשו פרויקטים נקודתיים, אבל לא הייתה פעילות משמעותית, לא הייתה הנעת תהליכים ובעיקר הייתה המון דיסאינפורמציה בתחום. חשבתי שאם אצטרף לעמותה, אפעל בכמה מישורים: ראשית, במישור המידע, כדי שאנשים יוזנו ממידע אמין ולא מאינפורמציה שגויה. ושנית, שדברים יתבצעו בפועל, עם הרצאות וסדנאות להורים, למורים ולתלמידים ולכל מי שיש לו נגיעה בתחום".

בשנת 2011 היא מונתה למנכ"לית העמותה, שנה לאחר מכן פתחה את עמוד הפייסבוק הרשמי שלה, שמונה היום 25 אלף עוקבים. "בנינו תקנון חדש והצבנו לעצמנו מטרות מאוד ברורות. אני אדם נטול הפרעות קשב. הסדר, הארגון והבניית התהליכים היו מאוד חשובים לי. הייתה לנו מטרה ברורה: לתת מענה לאוכלוסייה שזקוקה לנו, להיות הכתובת הראשונה עבור אנשי מקצוע בתחום ועבור כל מי שיש לו עניין כזה או אחר בתחום, וכמובן, לחשוף את הציבור למידע האמיתי".

הבורות הגדולה
שני מודעת לתחושה הרווחת, שאנחנו חיים בעידן של הפרעות קשב. כמעט כל מי שאני מכירה טוען שיש לו לפחות אחת כזאת. "יש הבדל בין זה שטוען שיש לו הפרעת קשב לבין מי שמאובחן", מצננת שני את ההתלהבות, "לעשרה אחוזים מאוכלוסיית הילדים והמתבגרים יש הפרעת קשב, ולשישה אחוזים מאוכלוסיית הבוגרים. אם למישהו יש הסחות דעת ובעיות בריכוז, זה עדיין לא אומר שיש לו הפרעת קשב. למעשה, הבורות הגדולה היא חלק מהעניין, ושמנו לעצמנו למטרה לעשות סדר, לתת מידע מדויק מאנשי מקצוע מומחים. בגלל הבורות בתחום אנשים פיתחו סוג של בהלה סביב הפרעת הקשב והריטלין שהודבק לה".

נותר שנוי במחלוקת.
"הריטלין הוא אחד ממכלול רחב של טיפולים בהפרעה, והוא קיבל חשיפה שלילית מגורמים כאלה ואחרים, שיצרו בהלה ופחד בקרב הציבור. הורים פחדו, והפחד משתק. כשהעמותה הוקמה הבנתי שאנשים בכלל לא מבינים מה זה הפרעת קשב".

אז תסבירי.
"ראשית, זאת לא הפרעת קשב, אלא הפרעת קשב וריכוז. המילה ריכוז נוספה מאחר שזה אחד הסימנים להפרעת הקשב. חשוב לציין שלא כל מי שחש שיש לו הסחות דעת או בעיות ריכוז סובל בהכרח מהפרעת קשב. אנחנו חיים במציאות גדושת הסחות דעת וכולנו נוטים להיות חסרי ריכוז בזמנים ובסיטואציות שונות. זה עדיין לא הופך אותנו לאנשים עם בעיות קשב.

"הפרעת קשב היא הפרעה נוירו־התפתחותית מולדת, תורשתית או שנובעת מסיבות שמקורן בפגיעות ראש כאלה ואחרות. בפועל, זו הפרעה מתעתעת, מאחר שעל פניו לא ניתן לזהות אותה מיד, כי אין לה נראות חיצונית".

פסיכיאטר ונוירולוג
לדברי שני, הפרעת הקשב חוצה מעמדות, עדות ומצבים סוציואקונומיים. "סביר להניח שאם יש במשפחה מישהו שסובל מהפרעת קשב, היא תעבור בגנים לדור הבא. כדי לדעת, צריך לעשות אבחון, והוא חייב להיות מקצועי.

, מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו