בדירת שלושה חדרים במרכז ראשון לציון שוכבת איזבל, אם חד הורית לארבעה, ונלחמת בכאבים מניתוח שעברה וממנו היא מחלימה בימים אלה. נוסף על הכאבים הפיזיים, איזבל צריכה להתמודד עם מה שצפוי לה בעוד כשבועיים - פינוי מהדירה השכורה שבה היא מתגוררת עם ילדיה.


"לפני חודש דיבר איתי בעל הדירה ואמר שהוא לא יכול להרשות לעצמו להמשיך להשכיר לי את הדירה, כי אני לא עומדת בהתחייבויות הכספיות שלי ובתשלומים", היא אומרת בבכי. "החוזה שלי מסתיים בסוף החודש והוא מבקש ממני להתפנות ולחפש דירה חדשה, דבר שנראה לי דמיוני כעת".

בלי דמי מזונות
איזבל בת ה־32 מתגוררת זה 22 שנה בראשון לציון. "בגיל תשע עליתי לישראל מגיאורגיה עם אמא שלי ושתי האחיות ומיד התיישבנו בראשון לציון. כאן התחנכתי, לכאן חזרתי כל יום אחרי הצבא וכאן גם המשכתי לגור אחרי שהתחתנתי", היא מספרת. "הבאתי לעולם ארבעה ילדים (הגדול בן עשר והקטן בן שלוש וחצי), ובשנים האחרונות אני מגדלת אותם באותה דירה ששכרתי עם בעלי. הוא עבד והצלחנו לעמוד בתשלומים ולחיות בכבוד בסיסי, לא היינו חייבים שקל לאף אחד. לפני שנה וחצי התגרשתי ובעלי עזב את הבית".

גם לאחר הגירושים הצליחה איזבל להסתדר. "הגרוש שלי שילם את המזונות בחצי השנה הראשונה בצורה מסודרת ובעזרת הכסף הצלחתי לשלם את שכר הדירה. עם השלמות של קצבאות ועזרה מאנשים טובים המשכתי לעמוד על הרגליים. יצאתי לעבוד והזעתי בעבודות פיזיות כמו סחיבת מוצרים בסופרמרקט או ניקיון כדי להתפרנס מעט".

לטענתה, המצב הידרדר כאשר הגרוש הפסיק לשלם את דמי המזונות, לפני כשמונה חודשים. "הוא נכנס לבעיות כלכליות ועד היום בעזרת עורכת דין אני מנסה לקבל מעט כסף אבל זה תהליך שלוקח זמן", היא מסבירה.

לדבריה, לפני כחצי שנה העבודות הפיזיות שבהן עבדה נתנו את אותותיהן והיא החלה לסבול מבעיות בריאותיות. היא נאלצה לעבור ניתוח ובשל כך חדלה לעבוד ולמשפחתה אין הכנסה שוטפת מלבד סיוע ותמיכה של עמותות ותשלום מהביטוח הלאומי.

"יצרתי קשר עם ארגון 'מתן חן' והם מסייעים לי בכל חודש בתשלום שכר דירה באמצעות סכום של 1,400 שקל", אומרת איזבל. "אם הייתי נמצאת בתור לדירה של 'עמידר' הם היו משלמים לי יותר, אבל ב'עמידר' לא מאשרים לי להיכנס לרשימת ההמתנה כי אני צריכה להיות נתמכת בביטוח הלאומי במשך שנתיים לפחות, וזה קריטריון שאני לא עומדת בו.

"אני גם מוכרת במחלקת הרווחה בעירייה, הם יודעים עליי הכל", היא מוסיפה. העובדת הסוציאלית אמרה שאין לי מה לדאוג ושהכל יהיה בסדר, אבל היא לא מבינה באיזה מצב גרוע אני נמצאת. הסברתי לה שבעל הבית שלי לא מחדש את החוזה ושהחל מסוף החודש אין לי דירה. אין לי תלונות אליה כי היא עזרה לי הרבה עד היום, אבל עכשיו כשהמצב קיצוני אני לא מקבלת הבנה".

הילדים דואגים
המחשבה על כך שבקרוב מאוד היא תיאלץ לפנות את הדירה השכורה, מטרידה מאוד את איזבל. "אני כל הזמן חושבת על סוף החודש, אני לא רואה שום מצב אחר חוץ ממעבר שלי ושל הילדים לרחוב. העובדת הסוציאלית הציעה לי לעבור להתגורר עם אמא שלי בדירה של שני חדרים בלי מקום. אמא שלי גם חולה ולא יכולה להכניס את כולנו.

"אני לא מצליחה לישון בלילה מרוב לחץ, בכוח אני מצליחה להירדם לשלוש שעות, ואז מתעוררת מתוך סיוט ומפחד לקראת הלא נודע. אני לא יודעת איפה אני בכלל נמצאת, אני כבר לא יודעת מה יהיה איתי. עוד מעט מגיע החופש הגדול ואני לא יודעת אם יהיה לי בית ואיפה אשים את הילדים".

איזבל מספרת שהילדים הגדולים שלה מודעים למצב. "הם דואגים מאוד, הם לא יודעים איפה הם יגורו בקרוב. הם גם יודעים שאני אחרי ניתוח, כואב לי ואני לא יכולה לחפש עבודה. אין לי אפילו כיוון לחפש את האור בקצה המנהרה, קצה חוט שיעזור לי לצאת מהמצב הקשה הזה".

מהעירייה נמסר: "המשפחה מוכרת ומטופלת בלשכה לשירותים חברתיים בעירייה. על רקע הקשיים ומצוקת המשפחה, הטיפול הוא אינטנסיבי מאוד וכולל מפגשים קבועים עם אם המשפחה, קשר ומעקב אחר מצבם של הילדים במסגרות, תיווך מול גורמים רלוונטיים ועוד. הועמד לאם המשפחה סיוע משפטי על ידי עו"ד ללא עלות כדי להסדיר תשלום מזונות

ובבקשה לאיחוד תיקים כדי להסדיר את החובות הכספיים, זאת לצד סיוע בתלושי מזון, ריהוט, ביגוד ועוד. בימים אלה נבחת אפשרות לשלב את אם המשפחה בתוכניות אשר מעודדות ומכשירות יציאה לעבודה. לעניין הדיור נבהיר, רשות עירונית אינה אמונה ומוסמכת למתן פתרונות בנושא דיור. יחד עם זאת, על רקע ההחמרה במצב אושר סיוע חד פעמי של הרווחה בשכר דירה סיוע בגובה של 2,400 שקל. סיוע זה מצטרף לסיוע קבוע בדמי שכירות שמקבלת המשפחה ממשרד השיכון".

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו