לפני שלוש שנים זה קרה בפעם הראשונה: מול בית הבושת שפעל ברחוב הירקון 98 בתל אביב התכנסו פעילות שעוסקות במיגור הזנות. במקום הזה שמה קץ לחייה ג'סיקה, 36, אחרי שנוצלה על ידי גברים רבים ערב ערב במשך 15 שנים.

"שום אשה לא שוכבת עם עשרות גברים בלילה מבחירה". לילך צור בן־משה | צילום: קובי קואנקס

"היא כבר לא יכלה יותר, אני מבינה אותה", אומרת סיגלית (שם בדוי), 26, מרחובות. "הייתי שם, אני מכירה את ההרגשה. אני יודעת כמה המקום הזה משפיל, נמוך ומקטין. אף אחת לא נמצאת שם מרצון, אין חיה כזאת. שום אשה לא רוצה להיות במקום שבו הדבר היחיד שהיא עושה בחיים זה לספק מינית גברים זרים".

המצעד והעצרת לזכר קורבנות הזנות בישראל ייערכו ב־15 באוגוסט, והם מגיעים בטיימינג מושלם: בדיוק בשבוע שעבר עבר החוק שעיקרו הטלת קנסות על בגירים צרכני זנות. 

"אנשים הבינו שלא ייתכן שתופעה כזאת תתקיים במאה הנוכחית. לא יכול להיות שגופן של נשים יהיה חפץ", אומרת לילך צור בן־משה, מייסדת עמותת "הופכות את היוצרות".

"הכותרת של העצרת היא 'צריכת זנות הורגת', ונפתח אותה בהדלקת נר זיכרון מול בית הבושת שבו ג'סיקה התאבדה. מאז מותה הצטרפו עוד 16 נשים ממעגל הזנות לרשימת הקורבנות. זה המון, ואנחנו אומרים די. מותה של ג'סיקה היה זעקת הכאב שעוררה את הזעם. הנשים האלה כבר לא שקופות, הן כאן וכדאי שנראה אותן".

בחצרות ובחדרי מדרגות

בדירה קטנה בבניין מגורים בדרום תל אביב הן "הופכות את היוצרות". כ־50 נשים, בנות 18 ומעלה, שעוסקות במעגל הזנות מגיעות למקום הזה בשנה כדי להשתקם ולמצוא תקווה לחיים אחרים.

בדירה יש חדר אוכל, מחסן בגדים ומכונות תפירה. את העמותה הקימה צור בן־משה לפני שבע שנים. "בתקופה ההיא לא דיברו על זנות, לא היה עניין בציבור. נשים בזנות הן קהל שקוף שזוכה להתעלמות בדרך כלל".

איך הגעת לזה?

"עברתי לגור בדרום תל אביב והגעתי לתחנה המרכזית. זכרתי שבילדותי עבדו באזור נשים בזנות, ופתאום הוא נראה שקט ונקי, כאילו התחום נעלם מהעולם. ואז גיליתי שמתחת לפני השטח הזנות נוכחת מתמיד, בחצרות, בחדרי מדרגות, בבתים.

"הבנתי שמדובר בתעשייה משגשגת שיש בה סמים ואלימות כלפי נשים, והכל מושתק. הגברים יוצאים מהחצרות ומהבתים, והנשים נשארות שם. הרגשתי שחייבים לעשות משהו. בתקופה ההיא היו כמה ארגונים שעסקו בשיקום נשים בזנות, אבל לא היה שיח, והרגשתי שזה בוער בי".

צור בן־משה פיתחה תוכנית שיקום ובה הכשרה מקצועית לנשים בזנות, לימודי אופנה ודיגיטל, ליווי מקצועי בתחום שיקום הנפש והדרכה להתנהלות כלכלית. היא גייסה תרומות מקרנות פרטיות, והתוכנית קיבלה הכרה של הביטוח הלאומי.

"היום אנחנו קואליציה של 12 עמותות וארגונים שפועלים למיגור התופעה. יש כ־14 אלף נשים, בנות 12 ומעלה, בזנות בישראל, ורובן ישראליות. אלינו מגיעות כ־50 נשים בשנה, 65 אחוזים מהן מצליחות לצאת מהמעגל".

הן רוצות להשתקם?

"הרבה פעמים הן לא יודעות כלל שזה אפשרי. בדרך כלל מדובר בנשים שחוו תסכול ואכזבה מהמוסדות מגיל צעיר, הערך העצמי שלהן נמוך מאוד, הן לא חושבות שהן מסוגלות לעשות משהו אחר, שמגיע להן משהו אחר.

"כל חייהן הן נוצלו, והאפשרות לשיקום נראית להן בלתי אפשרית. אנחנו עוברות איתן דרך מורכבת שיש בה רגרסיות ואכזבות, וכל צעד הוא הצלחה גדולה".

את מאמינה שבאמת אפשר למגר את התופעה?

"הזנות היא תעשייה שמגלגלת מיליארד וחצי שקלים בשנה על גבן של נשים. הן לא מרוויחות מזה, והחברה היא שצריכה לקבל אחריות ולשים גבול. שום אשה לא שוכבת עם עשרות גברים בלילה מבחירה.

"אני עובדת שנים רבות עם נשים בזנות ומעולם לא פגשתי סטודנטית שעושה זאת להנאתה להשלמת הכנסה. אלה נשים שרואות בעצמן אובייקט מיני. רובן חוו פגיעה מינית בילדותן, ומציאות חייהן לא היתה פשוטה. בתי הבושת והיעדר האכיפה נותנים לגיטימציה להמשך התופעה".

לעזוב את הרחוב

לדירה נכנסת אלה, 32, מתל אביב, נשואה ואם לילדה בת חצי שנה. "אני ניצולת זנות", היא אומרת בחיוך של שביעות רצון ושולחת מבט לתינוקת שבעריסה. "לזנות הגעתי בגיל 16. כשהייתי בת עשר עברתי אונס במשפחה, והחיים שלי התגלגלו למקומות לא טובים.

"לא מצאתי את עצמי, חשבתי שאני לא שווה כלום חוץ ממין. ברחתי מהבית, הגעתי לאילת לבד, בלי כסף ובלי אוכל. הציעו לי לקיים יחסי מין תמורת תשלום והסכמתי. חשבתי שכך אבנה לי עתיד. לא הבנתי לאן אני נכנסת, לא היה מי שיכוון אותי ויסביר לי. פשוט נשאבתי לשם".

עשר שנים עסקה אלה בזנות. "זה מקום שיש בו הרבה פיתויים", היא אומרת. "הכסף קל, אין שגרת חיים, את יכולה ללכת לאן שאת רוצה כשאת רוצה, אין מחויבות לשום דבר.

"הפיתוי הוא אשליה כי הכסף נעלם כמו שהגיע, על סמים, או על אלה שלוקחים לך. הערך העצמי ירוד, ונראה לך שאת לא יכולה לעשות שום דבר בעולם, רק את זה. ניסיתי לצאת מזה לבד כמה פעמים, ותמיד נשאבתי בחזרה.

"הסמים הם חלק מהעסק, כי אי אפשר לשכב עם עשרה גברים בלילה בלי לטשטש את החושים. הייתי זונת רחוב וראיתי הכל: גברים שיכורים, גברים עשירים, נשים שמתו, אמהות לילדים, חטפתי מכות, בכיתי בלילות, רציתי למות. לא האמנתי שאוכל לצאת מזה בחיים".

ואיך זה קרה?

"לפני כחמש שנים הגעתי למרפאת לוינסקי להיבדק. העובדת הסוציאלית הציעה לי ללמוד קורס תפירה, וזה הדליק אותי, אופנה זה משהו שאני אוהבת. הגעתי לכאן והתחלתי ללמוד, אבל לא הפסקתי לעבוד. בשנה הראשונה למדתי ביום ועבדתי בלילה.

"בסוף השנה כעסתי על עצמי והחלטתי לתת לעצמי הזדמנות אמיתית כי מגיע לי. פתאום הרגשתי ערך. השיחות שקיבלתי, ההתקדמות בלימודים, היחס החם, זה שהם האמינו בי. יש כאן אוכל, שתייה, מחסן בגדים, נשים כמוני וגם שכר. כשקיבלתי את המשכורת הראשונה שלי עזבתי את הרחוב".

אני מניחה שהמשכורת לא גבוהה בהשוואה למה שהרווחת ברחוב.

"נכון, המשכורת לא דומה למה שיכולתי לעשות ברחוב בחודש, אבל יש לה ערך עצום כי הרווחתי אותה בעבודה קשה, בכישרון, בהתמדה, בלי למכור את הגוף שלי. יכולתי לקום בבוקר ולא להרגיש את ייסורי המצפון והאשמה.

"היום, ארבע שנים אחרי הזנות, אני נמצאת במקום אחר לגמרי: עובדת במקצוע, מגדלת ילדה, מנותקת לגמרי מהעבר שלי.

"זה לא קל, יש המון מתחים בין השכל למקום הקל, אבל אני לא רוצה להיות שם יותר. ראיתי נשים שמתו ברחוב ואני לא רוצה להיות כמותן. ככל שהביטחון העצמי שלי עלה, כך זה הפסיק להיות אופציה".

היא חיה עם בן זוגה, ולפני כחצי שנה נולדה בתה הבכורה. "לא האמנתי שיום אחד יהיה לי בן זוג תומך ואוהב שמכיר את הסיפור וחי איתו בשלום. לא האמנתי שתהיה לי ילדה שאגדל באהבה והיא לא תתבייש בי, שלא אצרוך סמים ושיהיו לי חברים רגילים.

"המעגל הזה כבר לא שייך לי, הצלחתי לפרוץ אותו. המקום הזה נתן לי הזדמנות והאמין בי שאני יכולה".

העצרת בשנה שעברה | צילום: שילה

מין במסווה של מסאז'

סיגלית היתה בת 17 כשהציעו לה להרוויח הרבה כסף ממסאז'ים. "הייתי ילדה תמימה שעברה חיים לא קלים, חשבתי שאלמד מסאז' מקצועי ואעשה הרבה כסף", היא אומרת. "הגעתי למקום מפואר, ולכאורה העסק היה חוקי. הלקוח הראשון ביקש שאהיה בעירום. זה נראה לי מוזר, אבל הסכמתי.

"הוא הציע אלף שקלים, וזה היה הסכום הכי גבוה שיכולתי לדמיין שאקבל בחיי. לא הבנתי שאני מוכרת את הגוף שלי תמורת כסף. לא הרגשתי רע כי סיפרתי לעצמי שאני עובדת במכון, לא ברחוב. הייתי צריכה להביא כסף הביתה, לעזור להורים ולאחים שלי. רק אחר כך זה הפך לקרב".

כלומר?

"זה היה כמו ביצת הפתעה. שירותי מין במסווה של מסאז', ואת לא ברחוב, אז יש מין אשליה שזה בסדר. חמש שנים עבדתי במקום הזה, וכל ערב קיבלתי לקוחות מכל הסוגים. כל לקוח הופך לאויב שפוגע לך בגוף.

"ואז מגיעים הסמים שמקלים על ההתמודדות, ונדמה לך שמחר תמצאי משהו אחר וזה יעבור, כבר לא תהיי פה, אבל זה שואב. זה מקום נמוך בלי שום הנאה וסיפוק. את חפץ, לא יותר מזה".

איך בכל זאת הצלחת לצאת מזה?

"בתהליך ארוך שהיו בו עליות וירידות. ניסיתי כמה פעמים וחזרתי, עד שהגעתי לבדיקה במרפאת לוינסקי, ומישהי הציעה לי להצטרף לקורס עיצוב אופנה.

"זה קסם לי. למרות שלא האמנתי שזה אפשרי, החלטתי לנסות, וכאן פגשתי בחורות כמוני. אני ממשפחה דתית, ולכולם סיפרתי שאני עובדת במשרד, כל פעם הייתי מספרת סיפור אחר. ההורים שלי חשבו שאני עובדת בקזינו כי היו לי כל הזמן מזומנים. כאן לא הייתי צריכה להיות מישהי אחרת, רק אני.

"פתאום הבנתי מה אני ועד כמה ניצלו אותי. קיבלתי אוכל ושתייה ובסוף הקורס היתה לי תעודה והתחלתי לעצב בגדים ולקבל משכורת תמורת הכישרון שלי. אמנם משכורת קטנה מזו שקיבלתי במכון, אבל היא הגיעה אחרי עבודה קשה. היום אני לומדת שיווק דיגיטלי, מפתחת עסק עצמאי וברור לי שאני יכולה הכל".

ולחזור למקום ההוא?

"אני רוצה לקוות שלעולם לא. השיקום הוא תמיד, לכל החיים. אני יודעת שלחזור לשם זה לחיות בחושך, תחת שליטה. הפגיעה בגוף ובנפש תישאר תמיד, לכן אני יודעת שאין לי ביטוח. כל החיים אמשיך להיות בדרך החוצה מהמקום החשוך".

צור בן־משה: "בגלל זה כל כך חשובה המודעות, העצרת והשיח החברתי סביב נשים בזנות. הניצול המיני יימשך כל עוד השלטונות לא יאכפו את החוקים. יש בארץ 14 אלף נשים שעוברות התעללות בגופן ובנפשן. מדי יום ביומו אי אפשר לטמון את הראש בחול".

תעשיית הזנות בישראל

» תעשיית הזנות מגלגלת כ־1.3 מיליארד שקלים בשנה » בארץ יש כ־14 אלף נשים שנמצאות במעגל הזנות » כ־60 אחוזים מהן  אמהות לילדים, רובן יחידניות » בשמונה השנים האחרונות מתו 66 נשים במעגל הזנות שמוכרות לרווחה » גיל פטירתן הממוצע: 46 » במעגל הזנות נמצאים גם גברים, טרנסיות וקטינים » בסה"כ נמצאו בישראל 630 זירות זנות תחת קורת גג. ריכוזי זנות גדולים אותרו בתל אביב — בתחנה המרכזית, בשדרות הר ציון ובגבעת מנדרין, באזור התעשייה בחולון, בצומת בילו ובתחנת הרכבת בבאר שבע » התפלגות העוסקות בזנות: 58% ילידות ישראל, 33% ילידות בריה"מ לשעבר (מתוך הסקר הלאומי על תופעת הזנות בישראל, משרד הרווחה)

 קנסות לצרכני זנות  

ועדת השרים לחקיקה אישרה בשבוע שעבר את הצעת החוק של שרת המשפטים איילת שקד למאבק בזנות. על פי ההצעה, על צרכני זנות יוטל קנס של 1,500־ 3,000שקלים. הצעה זו תחול כהוראת שעה למשך חמש שנים ותלווה במחקר שיבחן את השפעתה, את האופן שבו היא נאכפת בנוגע לעבירה וצעדים נוספים. הצעת החוק היא חלק מהחלטה רחבה של הממשלה לטפל בנושא. בין הצעדים תהיה הרחבה של מתן מענה מבחינת הטיפול והבריאות לעוסקים בזנות ולצורכיהם והעלאת המודעות הציבורית למאפיינים, לגורמי סיכון ולנזקים.