מי שנקלע לחוף ראשון לציון בשבועות האחרונים לא יכול היה להישאר אדיש למראה בני נוער המסייעים לבעלי מוגבלויות המרותקים לכיסאות גלגלים ליהנות כמו כל אחד מהמים ולהיכנס לים. מדובר בחבורה של עשרה בני נוער מקומיים שהחליטו להקדיש את חופשת הקיץ לקורס עוזרי מציל, שבימים אלה נמצא בעיצומו.

 חניכי הקורס מתאמנים. "לא סתם לשבת בבית ולהעביר את הזמן" | צילום: אבי מועלם

בני הנוער, שנבחרו במיוחד למשימה, רוכשים את הכלים לעבוד כעוזרי המצילים ומסייעים בין היתר לבעלי מוגבלויות לטבול בים בבטחה. הקורס, שעתיד להסתיים בעוד שבועיים, יהפוך אותם רשמית לבעלי הסמכה לעבוד בחוף הים לצד המצילים הוותיקים.

לפני כשבועיים השיקה העירייה את תוכנית 'אבטיח על גלגלים' במסגרתה הגיעו צעירים ומבוגרים המרותקים לכיסאות גלגלים כדי ליהנות כמו כולם מרחצה קיצית בים. עוזרי המצילים סייעו להם להתנייד עם הכיסא בחול הים ולבסוף להיכנס אל המים ולחוש את הים המלוח על גופם. התוכנית שפועלת פעם בשבוע ממשיכה לאורך כל הקיץ אך לא תמיד ישנה דרישה מצד בעלי המוגבלויות ועוזרי המצילים מתגייסים לפעילות המצילים השוטפת.

30 שקל לשעה

"המטרה שלנו היא לתת לבני הנוער את הכלים להצליח", מסביר מיכאל רישבר, מנהל 'רעם גלים' האחראי ומלווה את בני הנוער בדרכם אל תואר עוזר המציל הנכסף.

"חשוב שתהיה להם המעורבות החברתית ושידעו כיצד לתרום לקהילה. חשוב לנו שהם יהיו בעלי נתינה וידעו מהי החשיבות של המעשים שלהם. במסגרת זו רצינו להכשיר מספר בני נוער להיות עוזרי מצילים שיוכלו לסייע לבעלי מוגבלויות בחוף הים בראשון לציון. בתחילה פרסמנו דרך מרכזי הנוער והזמנו צעירים להגיע ולהתמיין לטובת התפקיד של עוזרי המציל ועשרות בני נוער הגיעו למרכז שלנו כדי לנסות את מזלם".

המצילים הצעירים. "רצו לראות מי נלחץ בתוך הים" | צילום: אבי מועלם

לדברי רישבר, במהלך המיון בדקו את מידת הרצינות והאחריות של בני הנוער המועמדים, "רצינו להבין שיש כאן אנשים רציניים כי ההשקעה שלנו בהם היא לא קטנה. זו הוצאה כספית והוצאה של זמן שחשוב לנו שישתלמו ויחזרו לחברה".

בדיקה נוספת שנערכה למועמדים נגעה לכושרם הגופני. "מי שעמד בכל הפרמטרים המשיך איתנו לקורס. בסך הכל כיום בקורס יש עשרה בני נוער, שישה בנים וארבע בנות בגילאי 15-16. בעוד שבועיים אנחנו נסיים את הקורס והם יוכלו לעבוד יחד עם המצילים בסוכות", מסביר רישבר.

"בשלב זה הם עדיין בקורס, מגיעים לשיעורים שבהם מלמדים אותם טכניקות בסיסיות, שיעורי עזרה ראשונה עם מד"א ועוד שלל זוויות שחשוב שיהיו להם בארסנל הכלים".

רישבר מדגיש כי למרות חשיבותה של רוח ההתנדבות שנבחנה בקרב המועמדים, הם עדיין מקבלים שכר עבור העבודה שלהם. "אנחנו מעסיקים את בני הנוער תמורת 30 שקל לשעה, אבל זה שום דבר כי במקסימום הם יכולים להרוויח 400 שקל בחודש כי כל משמרת היא של שלוש שעות, ככה שכסף הוא לא מה שמניע אותם, הרי בני נוער בגיל שלהם עושים הרבה יותר כסף בעבודה בחופש".

לעזור לסבא לשחות

"זה קורס שממליצים עליו בהרבה מקומות וגם בבית הספר שלנו המליצו לנו עליו", מספרת אלמוג בנד בת ה־16 הלומדת במקיף י"א ולוקחת חלק בקורס. "שמעתי על זה כבר מאחי הגדול שרצה מאוד להגיע לקורס בעבר, אבל לא הצליח. יום אחד הייתי בים וראיתי הודעה שמזמינה צעירים להגיע לקורס והצעתי את עצמי. היו כל מיני מיונים שבהם רצו להכיר אותנו ולראות איך אנחנו מתנהלים לבד ובקבוצה".

ומה לגבי יכולות שחייה, תנאי נדרש למציל?

"כמובן שהיה מבחן שחייה, אבל לא חיפשו שם איזה שחיין מקצועי אלא רק לראות איך מתמודדים עם הים. ביקשו מאיתנו לצלול לקרקעית כדי להביא חול ולחזור ליבשה, רצו לראות מי נלחץ בתוך הים ומי מצליח להתמודד עם הזרמים. אני למשל הייתי שחיינית מקצועית ב'מכבי ראשון', אבל זה לא הקנה לי שום יתרון על אחרים".

מצילי העתיד. עוזרים לכוון את המתרחצים בתוך המים | צילום: אבי מועלם

לדברי בנד, הקורס מאתגר גם גופנית וגם מנטלית. "אנחנו מגיעים מספר פעמים בשבוע לעבוד על הכושר הגופני ועל עוד כל מיני טכניקות וכלים שחשוב שעוזרי מצילים ידעו. אנחנו לומדים על הכל - על המערבולות בים, הרוחות וההשפעה על הים וגם עזרה ראשונה ודרכי הצלה. הסיוע העיקרי שלנו כיום הוא בעבודה עם בעלי מוגבלויות. אנחנו עוזרים לאנשים שמרותקים לכיסאות גלגלים להיכנס אל תוך הים. כשאנחנו לא מסייעים לבעלי מוגבלויות אנחנו עוזרים לכוון את המתרחצים בתוך הים".

לבנד יש גם מוטיבציה אישית לקחת חלק בפעילות, "אני שמחה מאוד בתפקיד הזה כי סבא שלי, שמרותק לכיסא גלגלים, הסכים לבוא לים אחרי המון זמן שהוא לא היה והוא שמח כמו ילד, במשך זמן רב הוא נהנה מהגלים ולא הסכים לצאת. זה ריגש אותי ואת אמא שלי מאוד. לראות כמה זה גורם לו אושר היה שווה את הכל. לצערי, לא הרבה בעלי מוגבלויות מגיעים וחשוב להגיד להם שיש מי שיסייע להם ולכן שלא יחששו ויבואו ליהנות מהים".

זה מקצוע שנתפס כגברי מאוד, אין הרבה נשים מצילות בחופים בארץ.

"זה די מסובך כי למשל השירותים כאן הם בתוך סוכת ההצלה וזה שקוף, רואים ושומעים את הנעשה. הם גם מחליפים שם בגדים בסבבה שלהם וזה לפעמים יכול להביך, אבל הם כבר לא עושים את זה בגלל הנוכחות שלי. יש עכשיו מצילה  בחוף הים בראשון לציון ובנו לה שירותים ותא משלה ולפעמים אני מגיעה לשם. אבל כן, זה לא פשוט להיות בת בחבורה של גברים. אני חושבת שכל אחת שתהיה רצינית, כמו שאני מתכוונת, יכבדו אותה וידאגו לה".

"הגעתי לים כדי לגלוש וראיתי באחת הכיכרות פרסום על קורס מצילים", מספר טל איפרגן בן ה־15 וחצי ממקיף ה'. "התקשרתי להתעניין והזמינו אותי לראיונות ומשם עברתי שלב אחרי שלב והגעתי לקורס. אני מאוד מרוצה, אני ממש נהנה וזה כיף גדול. אני בעיקר מרגיש שאני בשליחות ויש לי מחויבות אני מחכה כבר לרגע שבו אני אהיה מציל מן המניין. כבר כיום אנחנו עובדים בזה כעוזרים וטועמים מעט וזה מאוד מספק אותי".

הוא אומר ונזכר ברגע אחד שמילא אותו בסיפוק: "ערב אחד היו גלים מאוד גבוהים והיו המון מתרחצים. המציל ביקש ממני להיכנס לים עם משרוקית והתחלתי לכוון אנשים לכיוון החוף. במחשבה לאחור, כשאני יודע שהים לא היה רגוע, אני חושב שבהחלט הצלתי חיים".

עשרה בני נוער נבחרו. "כיף עם מחויבות" | צילום: אבי מועלם

"שמעתי על הקורס מאח שלי ורציתי לתת לזה הזדמנות. עכשיו כשאני בתוך זה, אני מאוד נהנה ושמח שבחרתי לבלות כך את החופש", מספר גם אוריאל פרמון בן ה־16 הלומד בתיכון 'רמות'. "אני אוהב את החתירה בים על ה'חסקה' ואת הפעילות. זה לא סתם לשבת בבית ולהעביר את הזמן בחופש, יש תחושה של עשייה ותרומה לחברה".

בכל זאת, יש בוודאי הרבה חברים שלך שעובדים ומרוויחים כסף מהעבודה בקיץ.

"הרצון שלי לתרום לקהילה הוא חזק יותר מאשר ללכת לעבוד ולהרוויח הרבה כסף כמו אחרים בני הגיל שלי. לעזור לאדם בעל מוגבלות ליהנות כמו כולם מרחצה בים ולראות איך הוא מאושר מזה, נותן הרגשה טובה. האמת, שאחרי הפעילות בקיץ הזה אני רואה את עצמי עובד כמציל גם בעתיד, אחרי הצבא לכמה שנים, אבל אני לא אמשיך בזה מן הסתם. אני מדבר עם המצילים ומבין שלא פשוט להחזיק משפחה עם המקצוע הזה, ככה אני מבין את הדברים, אבל זה בהחלט מקצוע מאוד חשוב".