אחרי כמה ביקורות קטלניות אבל בהחלט מחויבות המציאות על חומוסיות באזורנו, ותגובות קטלניות (ולא ממש מחויבות המציאות) מצד כמה קוראים נרגזים ומלאי חימה שפוכה, התחלתי לחוש מעט חסר ביטחון באשר להמשך דרכי המקצועית בפרט והמשך ההתבססות על הזנה אורלית הנסמכת על בלוטות הטעם בכלל.

אבל דווקא אז, בצוק העיתים, כשאני נישא על גלי חומוס תפל, קיבלתי אות לכך שאם הגעתי עד הלום - הסעודה חייבת להימשך.  

תנועת הניגוב. "חומוס פלייס"  | צילום: אשר קשר

"חומוס פלייס", המוסד הקולינרי החדש יחסית בתחנת הדלק תפוז שבאזור התעשייה עד הלום, שוכן לא רחוק מאחיו הגדול והבשרני "שניצל פלייס". 

הקשר המשפחתי מודגש היטב במדיו של מלצר הלובש טי שירט הנושא את שם האח הבכור. המקום לא גדול: שני שולחנות בחוץ למי שמתענג על אדי הבנזין עם החומוס שלו, קצת יותר שולחנות ודלפק ארוך בפנים, אבל גם שם למרבה ההפתעה לא מורגש הריח המענג והמוכר של גרגרי חומוס מבושלים, אלא דווקא ריח חזק ואגרסיבי של דגים מטוגנים.

בשעת צהריים עמוסה ההקפדה על הניקיון לא ממש מוקפדת, וניירות ייבוש משומשים של פועלים קשי יום (ואולי גם בעלי קשיי ראייה) מוטלים לצד הכיור והפח שלצידו. השירותים של המסעדה הם בתחנת הדלק, מרחק כמה מטרים צפונה.

ההסבר לריח הדגים, כפי שניתן לנו בידי המלצר, הוא מנת הדג המוגשת כאן כל יום לצד החומוס, וביום ראשון בצהריים הוגשו כאן דג מטוגן ומעורב דגים, כשבהמשך השבוע ניתן למצוא כאן גם קציצות דגים, מושט בתנור ועוד.

אבל יש כאן גם חומוס כמובן, כפי שמעיד השם, והתפריט של "חומוס פלייס" מציג מבחר גדול של חומוסים בווריאציות שונות ובמחירים משתנים: חצילים, פטריות, שקשוקה (30 שקל), פלאפל, פול, גרגרים, טחינה (27 שקל) והמנה המומלצת של המקום - הקומפלט, המכילה חומוס, פול, גרגרים, ביצה וטחינה ב־27 שקל.

אמא פלייס בישלה פול

אם אשמור אמונים עד סוף חיי ל"חומוס פלייס" הרי זה קודם כל בזכות העובדה שהוא החזיר לי את ביטחוני העצמי, את האמון בבלוטות הטעם שלי ואת ביטול האופציה העגומה להזנה באמצעות צינור זונדה. אבל גם כמובן בגלל החומוס שלהם, שהוא בין הטובים שאכלתי, וזאת למרות מרקמו המשחתי והחלק. 

חומוס טוב, שמוגש בצורה נדיבה ואסתטית | צילום: אשר קשר

זה היה אושר צרוף. כל תנועת ניגוב עם הפיתות המשובחות והבשרניות בישרה התפוצצות של טעמים חדשים: זה עם הלימון הטרי, ההוא עם השום, החווייתי עם הפטרוזיליה ושמן הזית והמרגש עם הגרגרים החמימים בעלי התבלון המדויק. טעם נפלא ונדיר מדי בזמן האחרון של חומוס טוב, שגם מוגש בצורה נדיבה ואסתטית. 

על הפול חייבים לדבר בנפרד. הוא היה מדהים. פשוט מדהים. מרגיש כמו הפול שאמא של "שניצל פלייס" ו"חומוס פלייס" בישלה כל השבת, והביאה לילדים בבוקר שיתחלקו בזה עם הלקוחות. פול נפלא, רך, רב־משמעי, עם כמות כמון מדויקת, כזה שמשתלב נפלא עם החומוס שבו הוא מתארח, ואפילו משלים אותו. 

חוסר מזל דגים

החומוס הנפלא הזה עודד אותנו להזמין גם מנה של דג. ברור שדג מטוגן זה תמיד בטוח, או לפחות בטוח הרבה יותר ממעורב דגים שלא ידענו מניין הגיע ומאיפה בא ביום ראשון.

אבל למרות כל המסקנות הללו כמובן שהזמנו דווקא את מעורב הדגים המסתורי והמסקרן, שהיה תערובת של מושט וסלמון שהגיעה עם מג'דרה טעימה נורא, סלט ירקות שרענן את כל העסק וחומוס שגרם לנו ליהנות ממנו שוב.

באשר למעורב הדגים, זוכרים את הבדיחה של וודי אלן? שתי נשים מבוגרות נמצאות באתר נופש, ואחת מהן אומרת: אוי, האוכל במקום הזה ממש נוראי. השנייה אומרת: כן, אני יודעת. ובמנות כל כך קטנות.

המעורב לא היה נוראי, הוא היה בסדר, אבל ממש לא משהו שאזמין שוב. הוא הרגיש לי כמו שאריות דגים משבת (והייתי נדיב), שאוחדו יחדיו והוקפצו שוב לפעולה. בהחלט לא טעם של סלמון ומושט שהגיעו טריים היום, פולטו על ידי השף והוכנו עבורי. 

מה שחיזק את ההרגשה שלי באופן מצמרר למדי היה העור של המושט, שליווה כאורח לא רצוי את המנה. בנוסף, לעומת הנדיבות של מנת החומוס, המנה של מעורב הדג היתה קטנה למדי, והרגשתי שאולי המג'דרה שלצד מנת הדג (שהזכירה אותה בצבעה) היא קצת הסוואה על מנת להגדיל אותה.

בשולחן לידי הפועל של ש.א.א הובלות - מנופים וקונסטרוקציות בע"מ, שלא חיפש הרפתקאות, כי כנראה יש לו מספיק, דווקא אכל את הדג המטוגן, ונראה שהוא נהנה למדי, מה שגרם לי להגיע למסקנה המתבקשת: זה "חומוס פלייס". תאכלו את החומוס.

מראה מקום: "חומוס פלייס", תחנת הדלק תפוז באזור התעשייה עד הלום, אשדוד

שעות פעילות: א'-ה' 10:00-18:00

פסקול: רדיו חלש עד לא מורגש ומלצר חביב וקולני שמכיר את הלקוחות בשמם

תג מחיר: חומוס קומפלט - 27  שקל, עסקית דג - 40 שקל, שתייה בבקבוק - שמונה שקלים

סך הכל: 75 שקל