רב"ט מעיין כהן. ניצחון אישי |צילום דובר צה"ל

  

חייו של מעיין כהן השתנו לפני עשר שנים. "הייתי בן תשע, וחזרתי לביתי בשעות הערב. חציתי בעבר חצייה לכיוון הבית ורכב שעבר פגע בי. עפתי למרחק של עשרים מטר. המזל שלי היה שבקרבת מקום היה אמבולנס, שמיהר לאסוף אותי ולפנות אותי לבית החולים. אם לא הוא, יכול להיות שלא הייתי היום בחיים", הוא מספר. 

חייו ניצלו אבל לא חזרו למסלולם. "נפגעתי בעמוד השדרה ,ומאז אני משותק מהרגליים למטה. אין לי יכולת ללכת ואני מרותק לכסא גלגלים." הוא מספר.

החלום שלו כנער היה להיות חייל קרבי, אבל במהרה הבין שגם גיוס לצבא עשוי להיות בעייתי. "היה לי חלום להיות חייל קרבי, טייס או לוחם אבל אני הבנתי שזה כבר לא יהיה. לפני כמה שנים, במהלך טקס יום הזיכרון בבית הספר בו למדתי במקיף ח', שמעתי את הסיפורים, והחלטתי שאני צריך לעשות הכל כדי להתגייס, אפילו אם מדובר בהתנדבות לתפקיד לא קרבי ובשירות של שנתיים. אחרי הכל אנשים נתנו את החיים שלהם למען המדינה ואני צריך לתת את התרומה שלי".

בגיל 16 הוא קיבל, כמו כל חבריו צו ראשון, ומיהר להתייצב. "פגשתי שם רופא שאמר לי שהוא יכול לתת לי פטור. כמובן של הסכמתי ואמרתי לו שאני מתכוון לעבור את כל התהליך, ולהגיש בקשה להתנדב לצה"ל". כוח הרצון שלו היה חזק מהכל, והוא עבר בהצלחה את כל תהליך המיון. 

"אחרי תהליך מיונים שלם ביקשתי לעסוק בתחום המחשוב, ובסופו של דבר התקבלתי לתפקיד של מנהל רשת מחשוב באגף תקשו"ב והגנה בסייבר".

מה התפקיד שלך היום?

"אני אחראי על כל מערכות המחשוב בבסיס גדעונים, אני אחראי שלא יהיו נזקים של ביטחון מידע ושהרשת תישמר. אני כבר כמעט שנה וחצי בתפקיד".

השלב הבא: קצונה. "אני נמצא בהליך מיון לקצונה וההרגשה שלי מצויינת. יש לי סיפוק מאוד גדול, זו זכות מאוד גדולה מבחינתי שהצבא קיבל אותי ושאני יכול לתת למדינה שלי. היו כאלו שחשבו שאני פראייר ושאני יכול להתחיל את החיים אבל אני בדרך שלי ואני יודע שזה ייתן לי עוד הרבה להמשך".