נעמי פרנץ, בת 65 מראשון לציון, היא חלק ממייסדי סניף אקים בעיר המשרת בעלי מוגבלות שכלית ומשפחותיהם, מראשון לציון ומכל האזור. מחר (רביעי) יתקיים יום ההתרמה הארצי של הארגון, ונעמי מתרגשת במיוחד לקראתו. לקראת מועד זה, היא מספרת את הסיפור האישי והמרגש שמלווה את חייה.

נעמי לא הגיעה לעיסוק עם בעלי מוגבלות שכלית במקרה. אחותה הגדולה, שנולדה ב-1940, הייתה בעלת מוגבלות שכלית קלה- בימים שבהם המודעות לעניין הייתה אפסית.  

"אחותי נולדה כשמדינת ישראל עוד לא הוקמה, ובטח שלא הייתה מודעות לילדים מוגבלים שכליים. היא הייתה שונה ואמא שלי ידעה שהיא חריגה ושלחה אותה לבית ספר מיוחד בתל אביב, שרק שם היה מקום לילדים מסוגה", מספרת נעמי.

"כשהייתי בת שש שמתי לב שאחותי שונה מאחרים ולא מתנהגת כמו כולם, ואמא הסבירה לי שלאחותי יש מוגבלות שכלית קלה. היו לה התפרצויות קשות, והיא גם לא הבינה דברים מאוד פשוטים. היא ידעה לכתוב, אבל עשתה זאת עם שגיאות כתיב, וגם הקריאה שלה הייתה לקויה".

נעמי פרנץ עם אחייניתה | צילום: פרטי

למרות הקושי שהמצב עורר, נעמי מספרת במשפחה המצומצמת לא ראו את הדברים באור שלילי- אבל מול החברה זה היה סיפור אחר. "אמא שלי הייתה טיפוס מאוד חזק, לא ראינו את המציאות שנכפתה עלינו כטרגדיה. אני העדפתי לא לספר על כך לאף אחד כמעט, כי זה לא דבר שהתקבל בחברה בזמנו. גם המשפחה שלי כמעט ולא קיבלה אותה והעדיפה להתעלם ממנה", נזכרה.

אבל האחות לא נתנה למוגבלות או לדעות הקודמות של החברה לעצור אותה. בגיל 30 היא התחתנה, עם גבר שגם הוא בעל מוגבלות שכלית, והשניים אפילו הביאו ילדה לעולם ביחד. ככל הנראה מסיבות גנטיות, הילדה סבלה גם היא ממספר קשיים- עד שהתברר שגם היא בעלת מוגבלות שכלית. "היה לה קושי בדיבור ועברו איתה מרופא לרופא, עד שאובחנה".

נעמי לא נשארה אדישה להתרחשות במשפחתה, והחליטה לפעול למען אנשים נוספים במצב של אחותה ואחייניתה- ובשנת 1978 היא ואמרה יחד עם פעילים נוספים השתתפו בהקמת אקים ראשון לציון, כדי לדחוף להקמת מסגרות שלא היו בעבר.

"את האחיינית שלי אני גידלתי יחד עם אמא שלי כשאחותי ניהלה את הבית באופן די בסיסי. לפני ארבע שנים אחותי נפטרה, ומאז אחייניתי מגיעה אליי בחגים או בכל מועד אחר שבו היא יוצאת מההוסטל בו היא גרה", מספרת נעמי.

"המסר שלי הוא שהחברה התפתחה. בעבר לא קיבלו את השונה וזה נחשב לחריג מאוד, אבל מאז התקדמנו. על מנת לאפשר לשונה ליהנות ממה שכולנו נהנים ממנו אנחנו צריכים את אקים- שדואגת עבורם לפעילויות פנאי, תרבות ובילויים, כמו לכל אחד אחר", היא מסכמת.