אצל רוב האנשים תקופת הטירונות בצבא זכורה כמאתגרת, בלשון המעטה- ימים ארוכים מחוץ לבית בפעם הראשונה, מפקדים שצועקים עלייך מה לעשות ושאתה תלוי בהם לחלוטין, שעות שינה מועטות, וכשמדובר בטירונות קרבית אז גם מאמץ פיזי רב.

נסו להוסיף לכל זה גם אי הבנה של השפה, של התרבות, וגיל מבוגר בהרבה משל של החיילים (וגם משל המפקדים), והמצב אפילו קשה יותר- אבל כל זה לא הרתיע את איגור איטקין, בן 25 מראשון לציון, שהחליט שיעשה הכל כדי להיות לוחם בצה"ל.

איגור נולד בבלרוס, ולמעשה עלה לישראל בפעם הראשונה כשהיה בן ארבעה חודשים בלבד, יחד עם משפחתו. המשפחה לא מצאה את מקומה בארץ, ולאחר מספר שנים, כשהוא היה בן 5, הם עזבו את הארץ וחזרו לבלרוס. אבל איגור כבר נדבק בחיידק הציוני.

הוא גדל והתחנך שם, סיים את לימודיו, אבל תמיד הרגיש שמשהו חסר לו, לדבריו. אחרי חשיבה הוא החליט שהצעד הבא שלו יהיה שונה ממה שכולם ציפו- ובישר למשפחתו וחבריו שהחליט לעלות לישראל. "פתאום הבנתי שישראל היא הבית שלי, זה המקום אליו אני שייך", הוא אומר.

הוא עלה לארץ בשנת 2015, וכיום מתגורר בראשון לציון יחד עם סבתו ואביו. כשעלה ארצה הוא כבר היה בן 23, חמש שנים מעל גיל הגיוס בישראל, ועל כן לא היה מחוייב בשירות צבאי- אבל הוא התעקש, והחליט שישרת בצבא למרות גילו, שנחשב מבוגר. "רציתי להשתלב בחברה הישראלית לעבור מה שכולם עברו, להיות חלק", הוא אומר.

לקח לו זמן להתאקלם בארץ, אבל באפריל האחרון, כשהוא כבר בן 25- איגור הצליח להגשים את חלומו, והתגייס להיות לוחם בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף. "רציתי להציל חיים בנוסף לעיסוק המבצעי בצבא, לתת משהו מעבר- ופה אני יכול לעשות את זה", הוא מסביר.

"ישראל היא הבית שלי". איגור איטקין | צילום: דובר צה"ל

בחטיבת החילוץ של פיקוד העורף משרתים לוחמים ולוחמות זה לצד זה, ומלבד להכשרה הקרבית רגילה עוברים הכשרה מיוחדת של חילוץ בשעת חירום. לוחמי החטיבה השתתפו בחילוץ מהחניון שקרס ברמת החייל ובמשלחות סיוע לחו"ל, כמו מקסיקו לאחר רעידת האדמה. לרוב הם מוצבים באזור יהודה ושומרון, שומרים על הסדר ומבצעים מעצרים בהתאם לצורך.

אבל כאמור, דרכו בצבא לא הייתה פשוטה. "היה לי קשה להסתדר בהתחלה, בעיקר בגלל השפה. היה לי קשה להבין מה רוצים בדיוק", הוא מסביר. אחרי ששובץ לפלוגה שלו בגדוד שחר, הוא הבין למעשה שכולם צעירים ממנו בכמה שנים טובות- אפילו המפקדים.

"החברים שלי לפלוגה רק סיימו את התיכון לפני מספר חודשים, ואני כבר לפני 7 שנים. אפילו מפקדת הפלוגה שלי, שהייתה הסמכות האחראית, הייתה צעירה ממני בגיל- אבל הם האנשים שאחראיים עליי ואומרים לי מה לעשות", הוא אומר.

אחרי לילה קשה- הכומתה בידיו. איגור איטקין | צילום: דובר צה"ל

למרות הקשיים, הוא עשה מאמץ, ובלילה בין יום רביעי לחמישי לקח חלק במסע הכומתה האינטנסיבי והמרגש של החטיבה, ובכך סיים את הכשרתו כלוחם- אבל זה לא מספיק לו, והוא ממשיך להביט קדימה.

"הייתי אמורה לשרת שנה וחצי בגלל הגיל שלי, והתחייבתי לשנתיים כדי להיות לוחם. אני רוצה לחתום שנה נוספת של שירות כדי לצאת לפיקוד, יש לי המון מוטיבציה להמשיך בצבא ולהשפיע על חיילים נוספים", הוא אומר בהתרגשות.