לאחר חמש שנים שבהן נותר בביתו כשכל חבריו נהנו בטיול השנתי, החליטו תלמידי השכבה שלו בגימנסיה הריאלית בראשון לציון שחברם אסאלף אלנה ייצא איתם יחד לטיול. המשימה לא הייתה פשוטה: בגיל ארבע גילו לאלנה מחלה הנקראת 'אוסטאוגנזיס אימפרפקטה', מחלה המאופיינת בשבירות עצם מוגברת. מאז הוא מרותק לכיסא גלגלים ונאלץ להתמודד עם מגבלות רבות.


"זה מבאס. הייתי נשאר בבית ופשוט ישן, העדפתי את זה יותר", הוא מספר על מצבו בשנים הקודמות. "בתחילת השנה ניגשה אליי רכזת השכבה לילך ושאלה אותי אם אני רוצה לצאת לטיול השנתי. היא ביקשה ממני לתת תשובה כדי שהם יוכלו להתארגן לזה. חשבתי על זה כמה ימים ואמרתי שכן. מאותו רגע הם דאגו ותכננו הכל".

השנה, כדי שאלנה יוכל להצטרף לטיול בית הספר, נשכר אוטובוס מיוחד עם מעלון, מה שאיפשר לו להצטרף בנוחות. "בית הספר עשה המון בשבילי, זה בזכותו. הם אמרו לי: 'אם אתה באמת רוצה לצאת, אנחנו לא מוותרים עליך'".

פעם ראשונה עם הרגליים בים


הטיול מבחינתו היה חוויה מדהימה. "זו הפעם הראשונה שהכנסתי את הרגליים לים כלשהו. זו הפעם הראשונה שהייתי בצפון, שראיתי ונכנסתי לכנרת, זה הים הראשון שלי", תיאר אלנה את שיאו של הטיול מבחינתו. "כל שנייה הייתה כיפית. ההרגשה, התחושה - זו חוויה. הסייע לקח אותי עם הכיסא עד למים. נעמדתי לרגע, התיישבתי במים ואז התיישבתי בחזרה בכיסא. התבאסתי שזה נגמר, רציתי שיימשך עוד כמה ימים".

במהלך הטיול ליוותה אותו חבורה שכללה סייע, מאבטח, מדריכה וחברים קרובים. חן גלעד, מדריכת הטיולים מטעם 'מדרשת הגולן' שליוותה את אלנה לכל אורך המסע, סיפרה: "יוצא לי להדריך הרבה טיולים. אני רגילה לפגוש את אלה שמטיילים ומגיעים לטבע, מקטרים שחם להם, שיש זבובים, ו'המדריכה, מתי מגיעים לאוטובוס?', שלא נדבר על האכסנייה. פתאום אני רואה תלמיד שפוקח את העיניים ומתרגש ממה שהוא רואה", היא מספרת בהתרגשות.

רכזת השכבה, לילך לגזיאל: "מרגע שהבנו כי אלנה רוצה לצאת לטיול החלטנו שלא נוותר, על אף כל הקשיים והמורכבות: מציאת סייע עבורו, התאמת מסלולים מיוחדים וכל הלוגיסטיקה הכרוכה בהוצאתו לטיול. לשמוע את אסאלף מתפעל לאחר כל מסלול, שותף למעגלי השיח עם חבריו לכיתה, נרגש מטבילת רגליו בכנרת ונרעש מיופיה של ארצנו - היה שווה את כל המאמץ. זה ריגש אותי יותר מהכל".

אחרי הטיול פרסמה גלעד פוסט מרגש בפייסבוק שבו כתבה: "לצד החובות יש לנו זכויות רבות בחיים ומגיעים לנו דברים, ואין שום סיבה שנתעלם מהם או שנתבייש לבקש אותם. בשלושת הימים האחרונים למדתי את אחד משיעורי חיי על זכויות בחיים האלה. מגיע לכל תלמיד שלומד במוסד חינוכי של המגזר הציבורי לצאת לטייל, וחובה על בית הספר לדאוג לו.

"אני רואה בחור בכיתה י"א שזו הפעם הראשונה שהוא רואה את הכנרת. מגיעים לו מדריכה פרטית, מאבטח אישי ואפילו אוטובוס מונגש, כי הוא על כיסא גלגלים ולמרות זאת מגיע לו לטייל בארץ", כתבה גלעד.

אלנה סיכם את החוויה העוצמתית הזו: "אחרי לילה חשוך תמיד בא יום בהיר. לא משנה כמה הדברים נראים רע, תמיד יש יותר טוב ביום שאחרי. זה מה שהרגשתי בטיול".

, מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו