בוריס טסמן חובש בגאווה את כובעו מימי הצבא האדום. צילום: שגיא פלדמן

את הסיפור הזה אתחיל דווקא מהסוף. כדי שיהיה ברור לכולם כמה חזקה הייתה משפחת טסמן.

הזוג למשפחת טסמן, בוריס והינדה, עברו מסע חיים מטלטל גם ביחד וגם לחוד, כשכל אחד מהם צעד בכיוון אחר.

נקודת ההשקה היא במסע של מאבק יומיומי בין חיים למוות, תהליך הישרדותי בלתי פוסק, ועם זאת הרצון לחיות שמעולם לא נמוג מליבם. אותו רצון שעבר עליהם באותן השנים במסגרת השואה ומלחמת העולם השנייה. אז, גם אחרי שהיו אל מול התופת, הם לא הפסיקו לחיות ולהמשיך ולבנות את עתידם. באותה דרך, הם מצאו נחמה זה בזרועות זו והצליחו להשאיר זכר לדורות הבאים. 

זהו סיפורם:

הינדה טסמן ז"ל (1929-2016)

ביולי 1941, לאחר פלישת הגרמנים לברית המועצות רוכזו יהודי מינסק בגטו.

באחד הלילות נכנסו הגרמנים לבית משפחתה של הינדה (בית משפחת נחמצ'יק) וירו בכולם למוות, מלבד הינדה שניצלה בזכות העובדה שאביה סוכך עליה בגופו כשנפל עליה כתוצאה מהירי הגרמני.

בזכות המעשה הזה, לא רק שהינדה זכתה בחייה בחזרה, אלא הצליחה להציל נפשות רבות נוספות: במשך שנתיים החל מ-1943 שרדה עם הפרטיזנים ביער במנוסתם מהגרמנים. כחלק מהיותה בקבוצת הפרטיזנים של שלום זורין, לעיתים הייתה מסתננת אל הגטו ופעמים אחרות הייתה נטמעת בחשאי בין העובדים אשר שבו מעבודתם במפעלים מחוץ לגטו. בכל פעם כשיצאה מהגטו הצליחה להבריח עשרות יהודים, שחלקם רופאים, ושסייעו רבות למחנה הפרטיזנים בציוד ובטיפול רפואי.

ניצלה בזכות העובדה שאביה סוכך עליה בגופו. הינדה טסמן ז"ל. צילום: יוסי בן דוד

במסגרת פעולותיה הינדה הצליחה להבריח תרופות, תחבושות ודברים יקרי ערך מהגטו שאותם המירו במזון שסיפקו להם איכרי הסביבה.

במקביל, הינדה הייתה אוספת נשק ותחמושת ממקומות שהיו בהם יחידות צבא גרמניות, ונשק סובייטי שנותר בשטח מנסיגת הצבא האדום בקיץ 1941.

את בוריס טסמן הכירה בתשעה במאי, 1947. אחרי חודשיים הם נישאו.

בשנת 2014, נבחרה הינדה להדליק משואה בטקס המרכזי לציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה שהתקיים ביד ושם.

 

סרטון מפיה של הינדה טסמן ז"ל. מתוך: ערוץ היוטיוב של "יד ושם"

בוריס טסמן

בוריס טסמן נולד בשנת 1924. בשיחה שקיימנו עמו השבוע, גילינו אדם צלול בן 93 שהדגיש מתחילת שיחתנו כי אין לו זכר מהוריו, שנפטרו כשהיה בן ארבע.

לאורכה של השיחה הוא סיפר וחזר כמה פעמים על היותו עצמאי בכלל השנים בהם הוא חי.

בעוד אישתו הינדה ז"ל הייתה חלק בלתי נפרד מהלחימה לצד הפרטיזנים, טסמן התגייס ב-1942 חודשיים לפני גיל 18, לצבא האדום, ולחם בצורה אחרת.

"לא היה מה לאכול, לא התרחצנו כמעט", שיתף טסמן.

בוריס טסמן בצעירותו במדי הצבא האדום. צילום: מתוך אלבום פרטי

הוא סיפר לנו כי בעודו עדיין ילד, כדבריו, הוא עבר טירונות של חודש וחצי, כלוחם הנדסה ומיד אחריה כבר הפקידו בידיו 30 חיילים שהוצאו מבית הסוהר כדי לשרת את הצבא האדום. בעוד חייליו נפלו בזה אחר זה, בקרבות בקזחסטן, ובלניגראד, הוא נשאר בחיים וכל הזמן הצליח לשמור על תושייה שהשאירה אותו צעד אחד לפני כולם.

"בשחרור לנינגראד היה קור של מינוס 22 מעלות, נרטבנו מהמים ולא יכולנו לזוז, לקחתי מחייל גרמני פצוע את הנעליים ואת הממיה שלו שהייתה מלאה בשנאפס, שתיתי והצלחתי לעמוד על הרגליים" העיד.

בוריס טסמן עם מדריכה במסגרת הכשרתו ביחידה ההנדסה של הצבא האדום. צילום: מתוך אלבום פרטי

ב-1943 גויס טסמן לכוחות משמר הגבול הסובייטי אל גדוד 38, והשתתף בשחרור שטחי אוקריאנה המערבית ואוקריאנה המזרחית.

כמו כן, בוריס היה שותף לשחרור מחנה ההשמדה והריכוז מיידנק, תוך כדי טיהור של כוחות האס.אס. הנאציים, שהתנתקו מיחידותיהם.

מילד שהתייתם מהוריו כבר בגיל ארבע, הפך טסמן, לאדם שהיה שותף עם הצבא האדום לשחרור ברלין, ואפילו זכה ללחוץ את ידו וינסטון צ'רצ'יל בועידת פוטסדאם.

שני הסיפורים של בני הזוג התמזגו כשהם נפגשו בחגיגות לציון שנתיים לסיום המלחמה בתשעה במאי 1947.

אחרי חודשיים הם התחתנו. עברו להתגורר בפולין.

ב-1959 עלו לישראל.

בישראל הצליחו להקים שושלת משפחתית מפוארת הכוללת: שני בנים: האחד, שימש, בין היתר, כשגריר ישראל בקזחסטן, והשני, מנכ"ל חברה טכנולוגית.

בנוסף, להינדה ז"ל ולבוריס טסמן, חמישה נכדים וחמישה נינים.

הגם שהינדה כבר לא לצידו של בוריס בדירה בראשון לציון, הוא ממשיך להתגאות בגזרי העיתונים, ובתעודות ההוקרה שקיבלו ולספר על האישה שכל כך אהב.

כמו כן, גם היום, כ-72 שנים לאחר תום השואה ומלחמת העולם השנייה, הוא אינו שוכח לחבוש על ראשו בגאווה רבה את הכובע הירוק שלו מימי הצבא האדום.

 

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו