רוב הישראלים לא מבינים את ההבדל בין יין שנמכר במחיר של 30 שקלים לבקבוק שעולה 100 שקלים. על המדף הישראלי נמצאות כ-3,000 תוויות יין שונות, מספר הזוי בהשוואה לגודל הענף.

אבל אולי הסיבה לצריכה המועטה נעוצה במחיר הגבוה שהישראלים משלמים על בקבוק יין? מחיר מבצע שנחשב "אטרקטיבי" בישראל הוא 33 שקלים, וגם אז הוא מותנה ברכישה של 3 בקבוקים, והוא גבוה פי 3 מרכישה בודדת בגרמניה שם יש מבחר מאוד גדול של יינות ב-2.99 יורו וזה נחשב למחיר סטנדרטי.

למי שמעוניין להתפנק ביין משובח יותר יש מדפים של 3.99, ועבור מרחיקי לכת יש מדפים של יינות יוקרה ב-4.99-5.99. ולא מדובר במבצע או הנחה, זה המחיר הרגיל של היינות כאן.

 אזרח ישראלי שותה בממוצע רק 6 ליטר יין בשנה, במדינות היין במובהקות כמו צרפת ואיטליה הצריכה היא פי 5, ובצרפת לבדה – פי 10 יותר מאתנו.

לטענת יצרני היין בישראל - אם נכפיל את צריכת היין בישראל המחיר חד משמעית ירד. הרי מדובר כאן בחוק המספרים הגדולים. אנחנו תעשייה צעירה וחדשה שמייצרת 55 מיליון בקבוקים בשנה. לצורך ההשוואה יצרן ספרדי אחד מייצר 800 מיליון בקבוקים לבדו. הבקבוקים הריקים עצמם עולים ליצרן הספרדי 20 סנט, וליצרן הישראלי יעלה 2 יורו. קאווה מיובאת מספרד נמכרת בישראל ב-25 שקלים. היבואן קונה את הבקבוק בספרד במחיר של 1.5 – 2 יורו לבקבוק, כי הוא חייב לעמוד במיסוי ושיווק ועלויות היבוא האחרות.

הכשרה של היין לא משפיעה באופן ניכר על המחיר שלו. הכשרות של היין מוסיפה למחיר הבקבוק 1-1.3 שקלים בלבד ואין הבדל באיכות בין יין כשר ללא כשר.

אז אולי כדאי להנגיש את מחירי היין לישראלים כך שהם יצרכו כמויות גדולות יותר ובסופו של דבר זה יישתלם? נראה שמדובר בשאלת הביצה והתרנגולת.

 

, מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו