עולם בו נקום בבוקר ליום חדש ונדע לאן אנחנו צועדים וגם למה.

עולם בו נחייה תחת תחושת השליחות.

עולם בו האמת תהיה חלק אינטגראלי מאיתנו – לא נצטרך להוציא אנרגיה על חקר המשמעות מאחורי המילים כי המילים יהיו דברי אלוהים חיים – היישר מהמקומות הכי טבעיים.

אני חולם על עולם שבו זמן האיכות לא יבוזבז על הישרדות אישית בציפורניים, אלא על הרתמות למען נושאים גלובליים. בעולם כזה לא תהיה צרות עין כי עיניי כולם תהיה צופייה פחות או יותר לאותה מטרה - מטרה נעלה.

אני חולם על עולם בו יחקרו את האהבה.

אני חולם על עולם בו הרגש יוכל לזרום חופשי בלי מעצורים.

עולם בו השונה יהיה מקסים במקום מאיים.

עולם בו נעריץ את הנאיבי ואת התום.

עולם בו אתה, את ואני לא נתקיים בתחרות מתמדת מי יותר צודק, מי יותר יפה, למי יש יותר גדול ומי מאיתנו ניצח... מאחר ואנחנו נשחק באותה קבוצה ובזכות ההרמוניה והחיבורים בינינו  ננצח את כל הדם רע שזורם בינינו.

האם זה יהיה משעמם?
לא, כי כשהמעטה יתקלף מאיתנו... נגיע לרמות של ריגושים והתעלות ששום חומר לא יכול ליצור, שום ניצחון פיזי או מראה מלכותי לא יכולים להגיע לשם.

המעטה הוא זה שמונע מאיתנו לראות רחוק, מקטין  לנו את שדה הראייה, משטיח בפנינו את המראה הענק והקסום ומעוור אותנו בפני היופי האלוהי.

אנחנו בחיפוש מתמיד אחרי משהו שאנחנו לא מבינים.

אנחנו שבויים במקסמי שווא כי אין לנו את האומץ להיפתח.

אנחנו במרדף אין סופי אחרי מטרה שבסופה אין סיפוק ומיד לאחריה אנו חוזרים לנקודת ההתחלה ושוב רודפים ושוב חוזרים לנקודת ההתחלה.

אנחנו כמו חמור ששמים בפניו מקל שבסופו יש גזר, הוא צועד אל הגזר כי הוא לא מבין שלא מתקיימת האפשרות שהוא יגיע אליו בסופו של מסע, אבל הוא ממשיך לצעוד אליו כי ...הוא חמור!

אני חולם על עולם שיחלום לשנות את העולם הנוכחי -
עולם בו כולנו צועדים אל הגזר ועל גבנו רוכבים מעצבי דעת קהל, תאגידים, ממשלות ועוד תוך ניצול העובדה שהפסקנו לחשוב, שאנחנו מתוכנתים לפי רצונם – הם קובעים מה יפה היום, מה מכוער, אחרי מה נרדוף ואת מה לא נשיג.

אני חולם על עולם שנעז לחשוב, להתרגש לפי הבטן ונדע להבדיל בין העיקר לטפל.

אני חולם שיגיע היום בו הרוחניות תנגן כינור ראשון,

שהמנגינה תחדור אלינו הישר לעצמות,

שהיופי יקרין מתוך האישיות והאושר מתוך הפנימיות.

אני חולם על דברים שלכאורה נראים הזויים אבל הם הטבע האמיתי שלתוכו נולדנו!
עם השנים הכלל קלקל אותנו כי כבר קלקולו אותו לפנינו וכך זה ימשך...
כל עוד כולנו נשאר בתוך ארגז של פירות רקובים – כל פרי חדש שמצטרף לארגז באופן טבעי... ירקב....אלא אם... נתחיל לעבור אחד-אחד לארגז חדש – ארגז של הטריים, הטהורים של אלו שלא משלימים עם הריקבון סביבם. 

נכון, אני חולם על עולם אחר מהעולם הקיים ובוודאי שמחר הוא לא ישתנה – אבל צריך להתחיל לדבר עליו יותר ויותר, צריך להתחיל לחלום כדי שביום מן הימים יהיה מי שיתחיל לפעול, לחשוב, לכתוב ואליו יצטרפו עוד ועוד שיעיזו לצאת מהארגז.

אני חולם על עולם עליו התכוון המשורר בהליך הבריאה, עולם שגם אתה, את והרבה מאיתנו חולמים עליו - עולם שלמעשה הוא הכי פשוט להגשמה...
אם רק היינו מתחילים הכל מהתחלה.

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו