צילום: פרטי

בליל שבת נשרף ביתה של דינה זוהר, 38, בשכונת דורה בנתניה. זוהר, שנכנסה לחדרים הבוערים והצילה את שמונת ילדיה, נותרה בלא כלום, כאשר דירת "עמידר" בה התגוררה מלאה עדיין בשרידי עולמה המפויח.

הפכה חסרת כל: דירת הקשישה נשרפה כליל
הדירה השכורה נשרפה? שפצי על חשבונך



כשהיא יושבת בחדר עמוס תרומות של בגדים בחדרה במלון "כורש", היא מספרת על שמונת הילדים, שבעה מהם תלמידי החינוך המיוחד. "אנחנו לא משפחה פשוטה", היא אומרת. "אני רגילה להילחם בשביל כל אחד מהם לחוד, עכשיו אני צריכה להילחם בשביל כולם. אנחנו רוצים לחזור לבית שלנו, לשיגרה שלנו".

לזוהר, שנישאה לראשונה בגיל העשרה לאחר שנכנסה להיריון, שמונה ילדים בגיל 2-22. היא חיה על פי עדותה חיים לא פשוטים, אולם הנקודה הקשה ביותר ששינתה את חייה הייתה לפני כחמש שנים, אז בנה התינוק נפטר בהיותו בן שלושה שבועות בלבד. "מהמוות שלו לפני חמש שנים אני לא אותו בן אדם", היא מספרת. "הייתי חייכנית, שמחה, אפילו שהחיים היו צנועים וקשים. מאותו יום התהפך עולמי ואני במצב רגשי קשה".

השריפה שלקחה הכל
זה היה יום שישי רגיל. זוהר בישלה. אחד מילדיה נכנס למטבח ואמר שהמזגן לא מקרר. "כבר בשעה עשר בבוקר קראתי לאיש מזגנים. כמה מהילדים אסמתיים, גם אני, וקשה לעבור את הימים החמים בלי מזגן. כשהגיע, הסביר שצריך יהיה להחליף מנוע, שיעשה זאת ביום ראשון ושבינתיים סידר משהו. כשהלך, המזגן עבד, אבל יצא ממנו רעש חדש, לא מוכר. בלילה כולם נרדמו ואני כרגיל עברתי בין כל הילדים - הרגל מאז מותו של התינוק שלי.

"שכבתי במיטה מנומנמת, אבל בשתיים בלילה הרחתי ריח של גומי שרוף. פתחתי את העיניים וראיתי אור מהבהב מחדר הילדים. מיד הורדתי מעליי את השמיכה ורצתי. מהרגע שנכנסתי לחדר התחלתי לצרוח, המזגן עלה באש ומתחתיו מיטת קומתיים שבה ישנה בתי. היא התעוררה מהצרחות ורצתה להרים ראש בשביל לצאת מהמיטה. זו הייתה שנייה גורלית. תפסתי את הראש שלה והורדתי אותו למטה. הוצאתי אותה וחטפתי את התינוקות מהלול. רצתי לשאלטרים והורדתי אותם למטה. יש לי ילד בן 14 שישן חזק, גררתי אותו החוצה, בזמן שבני הבכור בן ה-21 נמלט מהאש בתחתונים בלבד.

עד שהגיעו מכבי האש, מספרת האם, עברו נהגי מוניות שעצרו ויצאו עם מטפים. "עמדנו בחוץ והדירה בלהבות. משטרה, ניידות, מד"א, שכנים - כולם בחוץ. שלחתי את אחת הבנות עם התינוקות לרחוב שאין בו רעש ועשן, וחזרתי לדירה לחפש את התרופות של הילדים, חלקם חולים. היה לנו קר בחוץ ואפילו חיתול לקטנות לא היה לי. הרגשתי כמו הומלסית, חסרת אונים, וזה כואב יותר מהשריפה עצמה". עוד באותו לילה עברה המשפחה, בסיוע מחלקת הרווחה, ללון במלון "כורש" בעיר.



הילדה הרגילה
מבין שמונת ילדיה, שבעה לומדים בחינוך המיוחד. במידה רבה, היא מסבירה, לבתה ה'רגילה' קשה יותר מלכולם. "כשהצטרכתי לרשום את הבת ה'רגילה שלי' לכיתה א', הוכיתי בהלם. לא צריך מבחנים ומבדקים, לא
צריך ועדות השמה. בכיתי. היא הייתה עולם חדש בשבילי. לא ידעתי איך מתפקדים עם ילד רגיל, כמה זה קל ולא ברור מאליו לאחת כמוני, שכל יום צריכה להילחם בשביל כל ילד.

"יום אחד, אחרי שראתה את ההתכתבויות הרבות שלי עם חברת 'עמידר', קופת החולים, עורכי דין, בתי חולים וכו', אמרה שהיא רוצה להיות רופאה או עורכת דין כדי לעזור לי. המחשב שקיבלה בפרויקט 'מחשב לכל ילד' נשרף והיא בכתה עליו, ועל המחברות שכבר קנתה לבית הספר".

"יש אנשים טובים"
האירוע הקשה שעברה המשפחה, המחיש את התגייסותם ורוחב הלב של אנשים בעיר. "אחת הבנות ישבה בלובי של המלון עצובה", מספרת זוהר. "ניגש אליה אורח מהאירוע שמתקיים למטה ושאל מה קרה. היא סיפרה לו, והוא יצא לרחוב וחזר עם שווארמות לכולם. יש אנשים טובים".

בשבת אחר הצהריים התקשרה זוהר לטלי מולנר, פעילה חברתית המלווה את המשפחה, וסיפרה לה על השריפה. מולנר העלתה פוסט בפייסבוק והעמידה בזכות מתנדב, מכולה בפולג-עיר ימים, אליה גייסה תרומות מזון יבש ובגדים.

"פתאום נשמעה דפיקה בדלת, פתחתי, ועל הריצפה חיכו לנו דגים ואורז חם. אנשים לא רצו לבייש אותנו, אז שמו והלכו", היא מספרת בקול שקט.

עוד באותו לילה הבינה דינה זוהר, כי היא נותרה למעשה בלי הרכוש הבסיסי שהיה לה, בלי בית. "אנחנו לא משפחה פשוטה ולא אוכל לנהל מחדר במלון את חיי הילדים. סירבתי לעבור לדירה שכורה זמנית, הילדים צריכים את שיגרת הבית המוכר להם. הדירה שלנו היא דירת 'עמידר' ואני צריכה שישפצו כמה שיותר מהר".

בשבת התקשרה לזוהר רותי גור, מנהלת אגף הרווחה והשירותים החברתיים בעיריית נתניה. "דיברה איתי כמו עם בת, דיבור בגובה העיניים. היא אישה טובת לב ונפלאה שעודדה אותי מאוד וחיזקה. היא הראתה לי את הצד הטוב שבי, אמרה שפעלתי בהיגיון ועזר

, מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו