מוטי (מטביי) פרוטקין מנתניה, מומחה לטיפול בבעיות התנהגות של כלבים, טרינר ופסיכולוג כלבים, הוא בעל ניסיון רב בחינוך כלבים ובשיקום ההתנהגות שלהם. הוא בעל מרכז לאילוף ושיקום כלבים עם בעיות התנהגות בשם "סיירת מאלפים" במושב חמד, ובימים אלה עומד להגשים את חלומו ולפתוח מרכז נוסף לכלבים, שישמש לא רק כפנסיון וכמקום אילוף לכלבים, אלא גם כמקום עבודה ושיקום עבור נוער בסיכון.
פרוטקין, 33, תושב נתניה, מבין מקרוב את החשיבות של הדבר, לאחר שהוא עצמו הצליח להשתקם ולהילחץ מחיי עבריינות באמצעות הטיפול בבעלי חיים, כילד רחוב ברוסיה.

עורכת הדין המצליחה הפכה למאלפת כלבים
אהבה בעיניים: למה כלבים נועצים מבטים?

מאז, הוא סיים לימודים במכללה לזואו-פסיכולוגיה, קיבל תואר של אח וטרינרי ופסיכולוג כלבים, ועלה לארץ בשנת 2001. לאחר בעיות כלכליות וחיפושים עצמיים, הוא הקים את מרכז הכלבים המשגשג בחמד.



ילד רחוב
המשיכה של פרוטקין לבעלי חיים החלה בגיל שמונה, אז פגש לראשונה בסוסים, והתאהב. לפני כן היה עסוק בעיקר בשוטטות ברחובות ובהתנהגות עבריינית.

"כשהייתי קטן הייתי ילד רע", מספר פרוטקין, שגדל בשכונת מצוקה בעיר צ'יטה (כמה מתבקש, אה?) שברוסיה. "ההורים שלי היו גרושים וגדלתי עם אמא שלי בשכונת פשע כבדה. זה לא כמו שכונת פשע בארץ. זה מקום שאפילו המשטרה לא נכנסת אליו. בכל בית יש שם פשע. אנשים חיים שם רק כדי לשרוד. הייתי ילד רחוב כבר מגיל 5-6 והסתובבתי עם ילדי רחוב, ילדי חופש, שעושים מה שהם רוצים. עשיתי בלגנים - פנצ'רים למכוניות, גניבות, הצתות, הכל. כילד אתה לא מבין את המשמעות של מה שאתה עושה. הרחוב משך אותי. ברחתי כל הזמן מבית הספר ושוטטתי ברחוב".

השינוי לטובה הגיע בגיל שמונה, כאשר פרוטקין נתקל לראשונה בחייו בסוסים שגדלו באורווה בעיר מגוריו. "ברגע שראיתי את הסוסים, שכחתי מכל הבלגנים ברחוב. הסוסים שיקמו אותי. התחלתי לבוא לאורווה כל בוקר כדי לעזור שם בעבודה, בתקווה שייתנו לי לרכוב על סוס. בבוקר מוקדם כבר הייתי באורווה ונשארתי שם עד הערב. לא עניין אותי בית הספר. רק רציתי להיות ליד הסוסים. הצטרפתי לחוג, טיפלתי בסוסים, רכבתי עליהם ואימנתי אותם".

אז איך הגעת לכלבים?
"ליד האורווה הייתה כלבייה של העירייה ומשרד הביטחון. גם שם התחלתי לעזור. התחלתי ללמוד כל מה שקשור בטיפול בכלבים ובגיל שמונה כבר התחלתי לעבוד שם רשמית. היו בכלבייה עשרות כלבי עבודה, למטרות צבאיות ומשטרתיות".

בגיל 11 חייו עברו טלטלה בעקבות הרצח של אמו. "אמא שלי נקלעה לתקרית אלימה בשכונת הפשע שבה גרנו. היא קיבלה מכה ממישהו, ומתה".

פרוטקין עבר לגור אצל אביו, קרדיולוג במקצועו. "בבית של אבא הייתה יותר משמעת והייתה גם אווירה יהודית ודיבור על עלייה לישראל, אבל ניסו לשים אותי שם במסגרת. היו הרבה חילוקי דעות בינינו. לצערי, כיום אני לא בקשר עם אבי אחרי שהיו בינינו המון פיצוצים. ניסינו להסתדר, אבל זה לא הלך. עדיף ככה, כי שנינו סבלנו מזה".

באותה תקופה בצבץ מדי פעם להופעות אורח בבית הספר. "המזל שלי היה שלמרות שהייתי ילד רע, המורים אהבו אותי. הם נתנו לי לפתוח פינת חי בבית הספר, והגעתי איתם להסכם שהם ייתנו לי לסיים את כיתה י'".
וכך, בכיתה י' עזב את בית הספר והחל ללמוד זואו-פסיכולוגיה במכללה החקלאית בפקולטה לווטרינריה ברוסיה. "אחרי שנים שלא למדתי, שם דווקא למדתי ואפילו סיימתי את הלימודים בהצטיינות".

הלימודים במכללה כללו שלוש שנים של לימודים תיאורטיים ושנת התמחות במרפאה וטרינרית, שבסופם קיבל תואר של אח וטרינרי מוסמך, המומחה בהתנהגות בעלי חיים. "בברית המועצות ובארצות הברית יש מקצוע כזה. בארץ, למשל, רק וטרינר נותן חיסונים לחיות, שם אח וטרינרי מוסמך גם יכול לתת חיסונים".

בגיל 19, עם סיום הלימודים, הוא עלה לארץ לבדו, עם 200 דולר בכיס, ומבלי שהכיר כאן נפש חיה. "אני יהודי וידעתי שאני רוצה לעלות לישראל. הבנתי שיש לי מקום בעולם, אז הגעתי לפה".

בחצי השנה הראשונה שלו בארץ גר בקיבוץ, למד באולפן ועבד במקביל, ואז התגייס לצבא ושירת שלוש שנים במשמר הגבול. "אחרי הצבא חיפשתי את עצמי בכל מיני תחומים. לא ידעתי מה זה עסקים, אז נכשלתי כמה פעמים. היה לי מינוס גדול בבנק, הלוואה ענקית, צ'קים חוזרים וחובות לספקים. אחרי כמה כישלונות עסקיים, הבנתי שאני יכול לעסוק בתחום שאני אוהב ומבין, בחיות. עד אז לא ידעתי שיש תחום כזה בארץ".
בשלב הראשון הוא פתח מרכז לאילוף כלבים בחצר הבית ששכר בפתח תקוה. עם הצלחת המקום, פרוטקין פתח מרכז גדול יותר לפני כשלוש שנים במושב חמד, שכולל פנסיון ומרכז אילוף ושיקום כלבים עם בעיות התנהגות.

ריחמת על עצמך?
"לא. היה לי חלום וחסכתי כל אגורה כדי לממש אותו. הוצאתי כמעט את כל הכסף

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו