צילום: אסף פרידמן

עד לפני פחות משנה הם היו נערים אבודים מאזור השרון, בעלי בעיות נפשיות ורגשיות שלא שרדו מסגרות נורמטיביות ודילגו בין פנימיות. אבל רגע לפני שהם הגיעו לאשפוז, קיבלו עשרות נערים בארץ הזדמנות לשקם את חייהם ולעלות על המסלול הנכון לשילובם בקהילה.

בית ינאי: כך הופכים בני נוער בסיכון ללוחמים
הנערה בסיכון חוזרת אל בית הספר כמחנכת



הסיכוי הזה לחיים רגילים נולד עבורם בפנימיית "שבילים" שנפתחה בספטמבר השנה במדרשיית רופין שבעמק חפר. נערים בגילאי 12-18, כולם עם קשיים רגשיים-נפשיים בשילוב בעיות התנהגותיות, לקחו חלק בפיילוט של קבוצת ג.י.א ובשיתוף משרד הרווחה, פיילוט, שבימים אלה הוכתר כהצלחה גדולה. מלאכת הקודש שעושה הצוות עם הנערים הוכחה כיעילה לשביעות רצון כל הצדדים, אלא שבדיקה מגלה כי הביקוש למסגרת הוא רב, וכי על כל מקום בפנימייה מתמודדים עשרות נערים שזקוקים למסגרת הזו, אך התנאים הפיזיים והכלכליים לא מאפשרים למיזם להתרחב בצורה משמעותית. אמנם משרד הרווחה, שמרוצה מאוד מהתוצאות שהושגו עם הנערים בפנימייה, אישר מימון ל-20 נערים נוספים בשנה הבאה, אך לטענת גורמים ברשת יש עוד נערים רבים במצב נפשי קשה שלא זוכים למענה זה.

"אין יום שאנחנו לא מקבלים פניות מהורים, מעובדים סוציאליים, מבתי חולים שרוצים להפנות אלינו נערים למסגרת הייחודית הזו, אך לצערי בשנה הבאה נוכל לגדול ב-20 תלמידים בלבד", אומר מנכ"ל רשת ג.י.א המפעילה את הפנימייה, אבישי פריזדה. "אנחנו עובדים בשיתוף עם משרד הרווחה, אבל מודעים למגבלות התקציב. הלוואי והיינו יכולים לקבל מימון גדול יותר. היינו קולטים כאן עוד נערים אבודים והייתי מקים עוד מסגרות כאלה בחדרה, בהרצליה. המסגרת הזו היא המפלט האחרון של הילדים האלה, התחנה האחרונה, הסיכוי האחרון לעלות על הרכבת, אך לצערי יש גם מגבלות שלא תלויות בנו".

לדברי פריזדה, מדובר לא רק בקונפליקט תקציבי אלא גם מקצועי. "אי אפשר לטפח ילדים כאלה במסגרות המוניות, הצמצום והמרחב הנפשי הם פקטור משמעותי בהצלחת התהליך, וגם זו אחת הסיבות שבגינן לא נוכל לקלוט יותר מדי כאן ב'שבילים', אבל בהחלט יש צורך בפתיחת מסגרות נוספות. אי אפשר להשאיר את הילדים האלה ללא תקווה לחיים".

לכל ילד יש חלום
את פנימיית שבילים מנהל אשר רוזנברג. הוא מכיר כל תלמיד ותלמיד על סיפור חייו. "'מה החלום שלך?', אני שואל כל תלמיד חדש שמגיע אלינו", הוא מספר השבוע בביקור בפנימייה. "ולכל אחד אני אומר: 'אתה תחלום ואני אתפור לך חליפה אישית להצלחה'".

"זו לא פנימייה רגילה", מסביר רוזנברג, "הקמתה עלתה כצורך השטח ממשרד הרווחה. כולם מתקבלים אצלנו דרך ועדת חריגים ובצו בית משפט, כולם נדחו על ידי מסגרות אחרות, או על ידי הקהילה שלא יכלה להכיל אותם. אצלנו שמים בצד את מה שהיה, כדי לפתוח דף חדש, לבנות לכל אחד מסגרת לימודית עם תכנים הולמים, עם המון יכולת הכלה גם לצוות".

"המפלט האחרון" הוא שמה הלא רשמי בפי הורים מיואשים לילדי פנימיית "שבילים" הממוקמת בחלק ממדרשת רופין הירוקה ורחבת הידיים. מי שלא מצליח להתקבל אליה צפוי להידרדר לכדי אשפוז ממושך בבית חולים לחולי נפש או להידרדר לפשע ולחיים בשולי החברה. פה לא מדובר בילדים רק עם קשיי נפש או ילדים רק עם בעיות התנהגות, אלא בשילוב של השניים, ולכן נולד הצורך העז במסגרת ייחודית זו.

"אנחנו 'ווייז' חברתי. אצלנו מחשבים מסלול חדש, חברתי, וממנו יוצאים לדרך", אומר פריזדה. "אנחנו מסיימים שנה ראשונה של התוכנית, עם נערים שהגיעו אלינו בצו בית משפט. במשך שנה ליוו אותם עובדים סוציאליים, פסיכולוגית, פסיכיאטרית, מטפלת באמנות, מדריכי חוגים, שמונה מדריכים חברתיים, רכז פנימייה ושמונה מתנדבי שנת שירות שגרים במתחם הקמפוס. עם הנערים האלה צריך לעבוד אחרת. הרבה יחס אישי, הרבה יותר עבודת צוות. בדרך כלל אומרים לנו: תחשבו מחוץ לקופסה. אני אומר, למה לא לבנות קופסה חדשה? וזה מה שעשינו, בנינו להם קופסה חדשה, אנחנו מציינים עכשיו שנה ראשונה של התוכנית, כשהשאיפה היא
תמיד לגדול, אך לצערי אין לנו מקום רב לכך".

במקום הכי נמוך
בני הנוער שנקלטו ב"שבילים" הם ורבליים מאוד. הכישורים שלהם גבוהים, אך יכולת ההסתגלות למצבי שיגרה וללחציה, בעייתיים מבחינתם. סיפורי החיים שלהם קשים מאוד. אחת החניכות למשל, שאובחנה כלוקה בהפרעת אישיות גבולית, הידרדרה כבר בגיל 12, שבו התפרצו אצלה התקפי זעם. היא הרבתה לשוטט מחוץ לבית, לצרוך אלכוהול וסמים, לא הבינה את הסכנות שבהתנהגותה, חוותה תקופות דיכאון וברחה מהבית. במהלך אחד האשפוזים נעשה ניסיון למצוא לה פנימייה פוסט אישפוזית, אך לנוכח התנהגותה, המהלך כשל. עם פתיחת פנימיית 'שבילים' היה ברור שעבורה, זה המפלט האחרון. כשנקלטה, היה לה קשה להסתגל למסגרת החדשה. גם

, מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו