ד', בן 29 מנתניה, הוא כיום בעל עסק עצמאי, נשוי ואב לילד, אבל בכל פעם שהוא נתקל באדם לבוש מדי משטרה, הוא עדיין מרגיש את פעימות הלב מתגברות, ומעדיף לעבור לצדו השני של הרחוב. "יש לי 30 תיקים במשטרה, שנפתחו נגדי בתקופה שעוד הייתי נער", סיפר ד' בשבוע שעבר, "וחלק גדול נפתחו על תקיפת שוטרים. בתור נער אתיופי, אתה לא צריך לעשות יותר מדי כדי שיאשימו אותך בתקיפת שוטר. מספיק שעברת ליד מקום כלשהו, מספיק שישבת על הספסל בגינה ציבורית או מתחת לבית שלך בשעות מאוחרות בלילה, אתה כבר בגדר חשוד".

עוד ב-mynet:
"חברת 'זרעי הנגב' לקחה ממני את הדגן האתיופי שגידלתי"
מה עושים כשילד אחד מאיים על כיתה שלמה?

סיפורו של ד', הוא סיפורם של עוד רבים מבני העדה האתיופית בנתניה, שנתקלים ביחס בעייתי מצד המשטרה, הפרקליטות ובתי המשפט. בשבוע שעבר התפרסם במסגרת הדיון של הוועדה לביקורת המדינה, שדנה בנושא האפליה של מערכות אכיפת החוק בישראל נגד בני העדה האתיופית, נתון שהמחיש את הבעיה גם מבחינה מספרית. 500 תיקים פליליים נגד בני נוער יוצאי אתיופיה, נפתחו במהלך שלוש השנים האחרונות בתחנת המשטרה בנתניה. לטענתה של חברת הכנסת ויו"ר הוועדה, קארין אלהרר ממפלגת "יש עתיד", אלה רק נתונים חלקיים.

"כשהייתי בן 21, ישבתי ליד הבית שלי יחד עם חבר. לא עשינו כלום. פשוט ישבנו ודיברנו, ונעצרה לידנו ניידת משטרה", סיפר ד'. "בדיעבד, התברר שזמן קצר לפני כן מישהו הצית ניידת והשוטרים חיפשו אחר החשודים. השוטרים ניגשו אלינו ושאלו מה אנחנו עושים פה, ואיפה היינו בשעה האחרונה. הסברתי להם שבחצי השעה האחרונה ישבנו כאן על הספסל, ולפני זה היינו בפיצוצייה בתחנת הדלק הסמוכה. עניתי להם על כל השאלות, פירטתי על כל דקה, אבל הם בדקו במסוף המשטרתי, ראו שגם לחבר שלי וגם לי יש עבר פלילי ואמרו לנו שאנחנו דרושים לחקירה וצריכים להגיע לתחנה".

"באותה תקופה כבר הייתי למוד ניסיון", ממשיך ד'. "אני חושב שכל נער אתיופי לומד את הלקח הזה בשלב מסוים בחיים שלו - אם עצרו אותך והביאו אותך לתחנת משטרה, הסיכוי שיפתחו לך תיק על משהו - בין אם אתה אשם בין אם לא - גבוה מאוד. לכן לא רציתי שייקחו אותי לתחנת המשטרה. אני וחבר שלי ניסינו למחות, אולי התחצפנו - אני לא מכחיש, אבל השוטרים פשוט קיפלו אותנו וזרקו אותנו לתוך הניידת".

לאחר שהשוטרים ראו את הנערים במצלמות האבטחה של תחנת הדלק ונוכחו לדעת שאכן לא היו בזירת האירוע, קיוו השניים כי כעת ישוחררו לביתם, אולם לטענת ד', זה לא מה שקרה. "בשלב זה אמרו לנו שאנחנו עצורים בגין תקיפת שוטרים. הם אמרו שבעטתי בראש של שוטר שעצר אותי - שוטר בגובה שני מטר שבקושי הגעתי לכתפיים שלו. זרקו אותנו למעצר בבית הדרים". בסיוע של מתנדב במשטרה, נסגר בסופו של דבר התיק נגד ד', אולם לחברו היה פחות מזל. הוא הורשע בסופו של דבר בתקיפת שוטר - הרשעה שהפעילה את המאסר על תנאי שהיה לו, והכניסה אותו לבית הסוהר.

"אני לא אצטדק ולא אומר שכל 30 התיקים שפתחו לי במשטרה, היו על לא עוול בכפי", ממשיך ד'. "בתור ילדים עשינו שטויות. אבל רוב התיקים שלי, היו על שוטטות ועל תקיפת שוטרים. אני רק רוצה להבהיר, מבחינת השוטר שמסייר בשטח - נער אתיופי שיושב במקום ציבורי בשעה מאוחרת, הדבר נקרא שוטטות. התחצפות לשוטר, שבא לעצור אותך על שוטטות, ואני לא מדבר על קללות, זה מספיק כדי לחטוף תיק על תקיפה, בייחוד כשכבר יש לך תיקים קודמים".



לא סומכים על המשטרה
"אני לא אומר שכל 500 התיקים שפתחו נגד נערים אתיופים, היו על כלום", אומרת נ', תושבת נתניה בת 23, בת העדה האתיופית, גננת במקצועה. "אבל אני בטוחה שחלק גדול מהם היה אפשר למנוע ולא להרוס חיים של ילד - אפילו אם הוא התחצף לשוטר. לפני ארבע שנים, ביום ההולדת ה-18 שלי, עשינו על האש בגינה ציבורית בשכונת דורה. עשינו רעש וגם היה אלכוהול. אבל כשהגיעה הניידת ואמרו לנו לסגור את המסיבה, התחלנו מיד להתקפל. בת דודה שלי הייתה שיכורה והתחצפה לשוטרת, והשוטרת הכניסה אותה לניידת. כשראיתי את זה, רצתי לשם וניסיתי לפתוח את הדלת, כדי שלא ייקחו אותה למשטרה. גם אני הייתי שיכורה, אני מודה. אבל בסך הכול ניסיתי לפתוח את הדלת של הניידת. בתגובה השוטר חישמל אותי עם אקדח טייזר. זה כאב, זה הפחיד. נעמדתי בהלם ואז הוא חישמל אותי שוב ודחף לתוך הניידת. בכיתי מעצבים ומחוסר אונים. כולנו נלקחו למשטרה, בילינו שם לילה שלם, ובבוקר למחרת שיחררו אותנו הביתה".

לדברי נ', היחס אליהם מצד המשטרה היה נוקשה בגלל צבע עורם: "אני בטוחה שאם זאת הייתה מסיבה של לבנים, וגם אם מישהו היה עונה לשוטר בחוצפה, לא היו מחשמלים אותו. אנחנו חלשים. לנו אין כסף לעורכי דין, אנחנו לא הולכים למח''ש - בנו מותר לזלזל".

כשנה לאחר שבמח"ש החליט

מצאתם טעות בכתבה? כתבו לנו