את השירים שהכניס דקלון לפסקול חיינו אי אפשר יהיה להוציא לעולם. האיש שהחל לשיר עוד בהיותו ילד, הוא נדבך חשוב בתרבות הישראלית כולה, וכמו כל דור המדבר ההוא, נותר קצת מאחור כשהפופ הים תיכוני שטף את המדינה ומחק את המייסדים של הז'אנר כולו. החלטת עיריית תל אביב להעניק לו את פרס יקיר העיר (הטקס ביום העצמאות) היא מבורכת ונכונה, בעיקר כשהיא מגיעה בזמן שדקלון עוד פעיל, בזמן שהוא מריץ מופע עם סגיב כהן וכוחו עדיין במותניו.צילום: יובל חן

קשה לתאר את המוזיקה הים תיכונית בישראל ללא דקלון (יוסי לוי) ששיריו עם להקת 'צלילי הכרם' התנגנו בכל בית. התוגה, היגון, השמחה והעצב הם בני בית בשיריו של דקלון, שבמשך שנים הקפיד לשלב בין מזרח ומערב, בין הדת לחילוניות וגם לשתף פעולה עם רבים וטובים. לפני כמה שנים ראיינתי אותו עם צאת הדיסק שלו, וגיליתי איש צנוע, עניו, שמנסה לעשות מוזיקה, להישאר עדכני ועדיין לספק את הסחורה לדור ההוא שהפך אותו לכוכב. במציאות הנוכחית, זה הופך קשה שבעתיים, בטח כשבכל יום נולד כוכב חדש שמפומפם ללא היכר בתקשורת או ברשתות החברתיות, בעוד שהדור של דקלון לא ממש מחובר למדיה החדשה.

את הדור ההוא של דקלון צריכים להוקיר. אהובה עוזרי ז"ל למשל, הייתה ראויה לפרס ישראל, אבל במדינה שלא יודעת לכבד את היוצרים הוותיקים שלה, עוזרי כבר לא בחיים כדי לזכות בכבוד הזה. למוזיקה הים תיכונית בישראל יש שורשים, יש להקות כמו 'צלילי הכרם', 'צלילי העוד', 'השובלים', יש את אביהו מדינה, רמי דנוך, שלמה בר ו'הברירה הטבעית', חיים משה ואחרים, שהיו אלה שפרצו את הדרך עבור כולם, אבל מצאו עצמם המומים מול הדור החדש שלקח את הגדרת המזרחיות ויצר מוזיקה שלא דומה לשלהם, לא ברמת התוכן ולא ברמת הזעקה, בעוד שהם נותרו מאחור.

הצעד של עיריית תל אביב כלפי דקלון הוא טיפה בים, אבל צריך להתחיל מנקודה מסוימת. אין ראוי מדקלון לפרס הזה, ומספיק להקשיב לעשרות שנות שירה שלו כדי להבין עד כמה מדובר בנכס צאן ברזל, כזה שאפשר לנגן גם היום את שיריו שהוקלטו אי שם בשנות ה־70 ולהתרגש כל פעם מחדש שמרבדי האביב נפרשו.

החמישייה

כמה עוצמות ורגש הכניס ישי לוי בסינגל החדש 'ליפול', שזועק על הבית הריק, הזמן והפחד מהשביל הארוך חזרה? רק משתבח עם השנים.

גילי ארגוב מסתבך עם המשטרה, גילי ארגוב חשוד באלימות מילולית, גילי ארגוב מוציא מיד אחרי כן סינגל. מישהו מריח תרגיל יח"צ או שזה רק אני?

עדן אבוטבול מפגינה מורכבות מרובה בשיר 'אוכלת ושותה' ומעלה את רמת הטקסטים שלה. האם המסר מובן? לא בטוח, אבל הביצוע מצוין.

שימו לב לרועי זו־ארץ עם ביצוע יפהפה לשיר 'נומי ילדה' של יהודה עמיחי, שמקבל עומק עם לחן משובח שגם הוא של זו־ארץ.

'יפה לך להיות מאושרת', החדש של אייל גולן, הוא מסוג השירים שאתה בטוח שעומר אדם השאיר על רצפת העריכה באלבום החדש שלו.

סינגלים: יובל כספין מפתיע
מיכאל וקנין - יא באבא. עם התלאות שעליהן מספר וקנין בשיר הזה יכולים להזדהות רבים מהגברים יוצאי עדות המזרח, שנאבקו כדי להשיג את עמל יומם ועשו זאת בלי טענות אבל עם הרבה כעסים ותסכולים. הביצוע של וקנין כל כך אותנטי, ואפשר לדמיין את אותו אבא שהוא מספר עליו, והחיבור הזה מעלה את השיר כמה רמות. כבוד.

דור כהן - חי על הקצה. סינגל שמיני (!) לזמר שנשמע כמו כל זמר ים תיכוני סטנדרטי שמנסה להביא את הלהיט הבא באמצעות שירה רומנטית ומשפחתית. אין פה שום דבר מיוחד, והקצה היחיד שכהן עומד עליו הוא על ראש בניין בקליפ של השיר. זמר צעיר צריך להפגיז, להביא משהו שונה, וכאן זה לא המקרה.

טל מדיוני - מעליות. כתוב שהיא הייתה ב'דה וויס', אבל מי זוכר? מדיוני ישבה וכתבה לעצמה, שרה בקול נעים והלחינה בכישרון רב, שיר כובש וסוחף בשובבות שלו. סינגל ראשון שנשמע מבטיח, אבל בעיקר מוכיח שהמציאות מנצחת כל ריאליטי מהונדס אם אתה מאמין בעצמך. שווה לעקוב.

תומר צבר - הוא אלוהינו. יש לו קול טוב, כזה שמזכיר את שירי העבר, וכאן צבר לוקח שיר שהיה מתאים בול לנתי לוי ומתאים אותו אליו. ציון שרעבי כתב והלחין את מה שיכול להיות המנון בימי שישי, בערבי חפלה של חברים, ככה מסביב לשולחן. ככה יוצרים טעם של פעם על אמת.

יובל כספין - אף אחת. מעצב האופנה החליט להוציא אלבום שירים שבו ייתן את הפרשנות שלו לשירי אהבה ששרות נשים לגברים. הוא מתחיל עם מירי מסיקה, ועושה זאת בצורה מצוינת, כמו שאנסון צרפתי מתמשך שמנמיך את עוצמת הלהבות של המקור ומגיש ברוך ובאהבה. מרשים ומעורר סקרנות.

לירון לב ורבקה זוהר - עד שנתעורר. השילוב המשובח בין השניים, שמגיעים מדורות שונים של מוזיקה, מפיק שיר נפלא, מרגש ובעיקר מעורר מחשבה. הקול המלאכי של זוהר רק מתעצם עם השנים, והביט העדכני של הלחן בשילוב הקול של לב, הופך את זה לאחד השירים הטובים שיצאו כאן בחודשים האחרונים.