הדבר הכי טוב באלבום החדש של משה פרץ הוא שיש בו 13 שירים בלבד. אחרי שבכירי הז'אנר הפגיזו בעשרות שירים, פרץ ניסה לברור כמה שיותר ומה שהוא מציג, בניגוד לשם האלבום 'בחור חדש', אינו חדש. שילוב של פופ, ניסיון לסחוט עוד בלדה, קצת אלקטרוני והופ - בואו נצא למסע יחסי ציבור, נספר על העלמות המס, נפזר כמה חיוכים, ואף אחד לא ישאל אותנו על המוזיקה שלנו, שמדשדשת כבר שנים.

משה פרץ. מתוך אתר לינקטון


אף אחד לא ייקח לפרץ את כברת הדרך שעבר, את הלהיטים שהוציא או את מעמדו בז'אנר. פרשת המיסים שבה הורשע, שבה טען תחילה שהוא מתחרט, אחר כך שנעשה לו עוול ואז שוב שהוא עשה טעות ושילם עליה, לא פגעה בו כמו בפרץ השני.

בימי העצמאות הוא טוחן הופעות וכסף כי הוא בסך הכל בחור חביב, שגם החשיפה הטלוויזיונית ב'אקס פקטור' עושה לו טוב. לצד זה, קשה להתעלם מכך שהאלבום האחרון שלו לא תפור מספיק, כאילו הולכים בין הטיפות בשביל למצוא חן בעיני כולם - ומה שמתקבל זה תמהיל לא ברור, שמציג פערים גדולים בין השירים.

השיר הטוב באלבום הוא בכלל הדואט 'על משכבי' עם חנן בן ארי, שמצליח להוציא מפרץ את המיטב. גם 'יום רודף יום' מצוין, אף שהוא נשמע מוכר מאיפשהו, ולצדם אפשר לציין את 'קראמלה' הלהיטי, ו'כוס של יין', שתפס מיידית. כל היתר הם שירים משלימים, חלקם סתמיים ביותר, כאלה שפרץ מנסה להתמודד באמצעותם עם הסביבה המתפתחת במוזיקה הים תיכונית־מזרחית, שסובלת מעודף זמרים, או משתמש בהם כדי למלא מכסת שירים לאלבום.

'בחור חדש' הוא אלבומו השמיני של פרץ, והוא חלש משמעותית מ'סימני הזמן' הקודם שלו. הייתי מרחיק לכת ואומר שמדובר באחד האלבומים החלשים שלו, והחולשה שלו נובעת ככל הנראה ממחשבה שמעמדו בצמרת מבוצר. מותר לזמרים כמוהו להוציא מוצרים בינוניים וחלשים, אבל פרץ צריך גם להרים ראש לראות את המתרחש סביבו ואת הביצה הגועשת.

להבין שהחשיפה הטלוויזיונית שקיבל היא פקטור משמעותי בהצלחה הנוכחית שלו, אבל שהוא חייב להוציא שירים טובים יותר, כאלה שיחזיקו מעמד יותר מחודש.

החמישיה

אדיר גץ השיק אלבום מצוין ועל פי מה שהלך באולם בערב ההופעה, דומה שגדל כאן אליל בנות חדש ובצדק.

שימו אוזן על 'את' החדש והקליל של אנדלה ניר, שמיטיבה לשיר את המילים המעודדות של ליז טויטו.

אם יש משהו טוב במחזמר 'פשוט לאהוב' זו דר רוזנבאום, שמפליאה בשירה עוצמתית ומיוחדת ל'הגר' של אריק איינשטיין.

כפיר עזרן חזר עם שיר חדש 'חוזר מההתחלה', שמוכיח שאפשר לעשות מוזיקה טובה וכיפית.

הקהל דחף, נפתלי קון לקח יוזמה, הניח את הכל בידיים של אלון אוחנה, ומה שיצא הוא רמיקס מצוין ל'מרחפים' שלו.

סינגלים: סמיר שוקרי מפספס
סמיר שוקרי - הרד טו גט. לא הבנתי איך המילה גט מתחרזת עם דייט, אבל כנראה שמדובר בעיקר בשיר שבא לעשות שמח ולא יותר, כך שהקצב חשוב יותר מהמילים. שוקרי מנסה להיות עדכני ולהתחבר לקצב הפופ, אבל בשורה התחתונה מדובר בבליל חסר משמעות.

דנה אינטרנשיונל - רותי. זה אמור להיות משהו חדש ומרענן אבל נשמע כמו עוד רצועה שהתחבאה לה אי שם באלבומים קודמים של דנה. סימפול אלקטרוני ופזמון קליט זה עוד בסדר אם הוא מיועד למועדונים, לא יותר מזה.

שלומי סרנגה - מיסרלו (נערה מצרייה). החידוש של סרנגה חביב, קצת על אוטומט. נותר לשמוע את המקור או את העיבוד שנעשה לו ב'ספרות זולה' כדי לקבל את הארומה או האותנטיות שחסרה כאן. על אף זאת, אין לסרנגה מתחרים בשירה יוונית בישראל.

שי אוחיון - פירורים. שיר פשוט יפהפה, נוגע, מאוד מרגש. אוחיון מבצע מצוין, לא נגרר לקיטש והופך את המילים המצוינות של רואי אזולאי למשהו ייחודי, כזה שכל אחד יכול להזדהות איתו. כמה טוב ששי אוחיון חזר אחרי שנים של שתיקה.

קארין ממן - אחותי. מפתיע לגלות שזה הסינגל החמישי של ממן, אחרי שגייסה מימון לאלבום בכורה. שיר על קשר בין אחיות שמגיעות מעולם שונה, אחת חרדית ואחת לסבית, שמבוצע בצורה משובחת, זורמת וגורמת לסקרנות לגבי העתיד של ממן, כי ההווה נשמע טוב.

רון כהן - מחפשת. יש משהו בשיר הזה שגורם להקשיב לו שוב ושוב, במיוחד בשלב הפזמון היותר זורם. לכהן יש קול טוב, אבל הוא חייב לדעת 'לשחרר' אותו יותר וכך הוא יעשה טוב לעצמו וגם לשירים שלו, כי יסודות טובים בהחלט יש לו.