אחת השאלות שאני מתבקש לענות עליהן בתקופה האחרונה היא לאן נעלם עפר לוי. מי שנחשב לאחד המלכים (יש אומרים ה־מלך) של המזרחית־ים תיכונית הוריד פרופיל בחודשים האחרונים, לא מקליט ומעדיף להופיע במקומות קטנים. היעדרו בולט בעיקר בתקופה האחרונה, שבה כל מיני חקיינים או מוזיקת פופ שוטפים את הז'אנר הים תיכוני, שמשווע לקול של לוי, שאין חולק שהוא זמר מצוין.

עפר לוי. צילום: אבי מועלם

במהלך הקריירה שלו עבר לוי כמה שינויים. מי שהחל כזמר בכי ונהי של מוזיקת דיכאון, עבר הסבה לארץ ישראלי עם לאה לופטין ושוב חזר לכור מחצבתו במזרחית. הוא חזר בתשובה ולבש דמות מזוקנת, הוריד אותה לאחר שנים ארוכות, אבל נשאר נאמן לדת. המוזיקה שלו עברה שינוי, גרמה לגרעין הקשה שלו לתהות מה עובר עליו, אבל לוי כמו לוי, תמיד היה נאמן למה שהוא חושב לעשות, איש לא צפוי.

לוי הישן, זה שכולם גדלו עליו והפכו אותו למה שהוא, פשוט נעלם לבלי שוב. את שירי הדיכאון החליפו ניסיונות ווקאליים כאלה ואחרים, את ההזדהות הגדולה עם הכאב החליף תימהון על שירים שפעם לוי לא היה מרשה לעצמו להקליט, ואם מישהו אחר היה מקליט — לוי היה דואג לדבר עליו במונחים לא מחמיאים.

לפני כמה חודשים נדמה היה שהמצב משתנה. לוי החל לעבוד על אלבום עם היוצר המשובח גוסטו, אך אחרי שני שירים טובים שהזכירו נשכחות הכול נגמר. מקורבים להפקה מעידים שהיה קשה מאוד לעבוד עם לוי, שמצד אחד הוא זמר מעולה, אבל עודף הריכוזיות והרצון לקבוע הכול מרחיקים ממנו כותבים טובים. אחרים מספרים על ויכוחים כאלה שגרמו להם להעדיף לפנות למקומות אחרים, מבינים יותר, ולוותר על התענוג של עבודה עם לוי.

עפר לוי הוא אחד הגדולים שיש כאן. זו גם הסיבה שחסרונו מורגש מאוד, לצד להיטי אינסטנט או אלבומים עם עשרות שירים של זמרים אחרים. נותר רק לקוות שהנמכת הפרופיל היא לצורך עלייה, שיר שבדרך שיפתיע את כולם. אולם לנוכח התנהלותו בשנים האחרונות קשה לראות את זה קורה. נותר רק לקוות שגם הוא יבין שיש אליו צימאון והוא חייב להקשיב לסביבה, אחרת ידברו עליו במונחי עבר. וזה הכי גרוע לזמר שחושב, ממש כמו אחרים, שהוא הגדול מכולם.

החמישיה

אביאור מלסה ונועה קירל מדגימים איך יוצרים שילוב מנצח עם "מקום לשינוי" המשובח שלהם, שנותן קצב מצוין וביצוע מעולה.

אדר גולד שוב מוכיחה כמה היא זמרת מעולה במסגרת עילי בוטנר וילדי החוץ, רק תקשיבו ל"חבק אותי".

לא ברור מה עובר על אייל גולן והפוסטים הלא ברורים שלו בפייסבוק, אולי רצוי שייקח פסק זמן ויתארגן על עצמו.

שימו לב לסער קולביץ עם "בוכה", שמזכיר בסגנון את דניאל סולומון, אבל הרכות שלו מנצחת.

קחו 2:57 דקות ורק תקשיבו לפלא שמייצר ניסים עורקבי ב"שבר" המקסים והכובש שלו.

סינגלים: אהרוני מקצועי
לואי עלי — חראם. קבלו תופעה מעניינת של זמר שמוציא סינגל אישי בזמן שהוא חבר בהרכב המוזיקה "סלאמתק", שרק החל את דרכו. והשיר? עוד טקסט בנאלי על אהובה שהלכה וכמה געגוע יש. למזלו, הלחן המצוין של אופיר כהן הופך את השיר לשמיע.

חזי פרץ — ילדה מבית טוב. כמה חוסר באנרגיה יש בשיר הזה, שלא היה מבייש כל זמר קריוקי מתחיל. לא ברור מה פרץ ניסה לעשות כאן, אבל זה נשמע חובבני לגמרי ולא ברור איך יצא החוצה בצורה כזאת.


ג'ולייטה — I do. שיר שכולו מיועד למצעד הגאווה, ויאללה חפלה בלגן, במסגרת הקאמבק של ג'ולייטה שהפסידה בגמר של ה"כוכב הבא". מעושה מדי, קצת מהונדס וחסר זרימה כמו שירים קודמים שכוונו לאותה מטרה. ג'ולייטה מבצעת טוב, אבל חסר לשיר קצב שיעיף אותו.

חן אהרוני — אהבה בלב. אם היו צריכים עוד הוכחה שאהרוני עושה מוזיקה מצוינת, בינלאומית, הנה היא לפניכם. האיש יודע את העבודה, לא חורג מהמשבצת והמומחיות שלו ומנפק שיר מצוין ולהיטי, פשוט משובח.
‰ ירדן אזולאי — מותק. אזולאי הצעיר בהחלט מביא משהו אחר, ובחירה נכונה של סינגל ראשון בדרך לאלבום שיצא בקיץ זה תמיד מבורך. אסי ישראלוף כתב, אבי אוחיון הלחין, ונגינת האקורדיון לצד השירה הרכה של אזולאי, שיודע לתמרן את הקול שלו, כולם הופכים את השיר לממתק אמיתי.

נתנאל קמחי — בלילה קר של סתיו. מצד אחד אפשר להבין משמיעה ראשונה שמדובר בשיר של אופיר כהן, ואני לא יודע אם זו מחמאה לכותב. מצד שני, קמחי נשמע טוב, מתמודד יפה עם הטקסט ומדויק מאוד, ובהחלט מפגין יכולת שירה מרשימה שמבטיחה רבות להמשך.