יש הטוענים שכל אדם אותו אנו פוגשים בחיינו הגיע בכדי ללמד אותנו שיעור כלשהו.

ד"ר אילנה שניר (61), תושבת ראשון לציון ובעלת ניסיון של 25 שנים בחינוך וייעוץ חינוכי מגייסת בימים אלו באמצעות פרויקט המונים כסף לספרה "לידור ואוריה האחים שלא הכרתי".

המדובר בספר ילדים חדש אשר מסייע להתמודדות רגשית ומשפחתית עם קשיי האובדן והשכול מפעולות טרור.

בעזרת הליך גיוס הכספים יוענק ביום הזיכרון הקרוב, ספר לכל ילד שגדל במשפחה שכולה שנפגעה בפעולות איבה.

כך נולד הספר

הרעיון להוצאת הספר "לידור ואוריה האחים שלא הכרתי" התבשל דווקא מהמקום הכי לא צפוי. 

נוי אילן (23), חברתו של בנה של שניר, אופיר, שוחחה עם אילנה על נושא השכול אותו חוותה מקרוב.

ב-2.3.2002 משפחתה של נוי הייתה בחגיגת בר מצווה של בן משפחת נחמד בישיבת "מחנה ישראל" בשכונת בית ישראל, בירושלים.

במוצאי אותה שבת המשפחה יצאה בחזרה לכיוון ביתם, ומחבל התפוצץ בפתח המקום. כתוצאה: נהרגו שמונה מבני משפחתה, בהם שני אחיה: לידור ואוריה.

לאחר הפיגוע, הוריה של נוי, רונית ושמעון, הביאו לעולם עוד שני ילדים: שליו (14) וטליה (13).

נוי, האחות של השניים, התייעצה עם שניר כיצד ניתן להתמודד עם תגובתם השונה של אחיה בהתמודדות מול השכול שקיים במשפחתם.

"נוי פנתה אליי לפני כשנתיים לפני יום הזכרון, וסיפרה לי שאחיה, שליו, לא רוצה ללכת ביום הזכרון לבית הספר. כי הוא מתבייש.

"אחותה, טליה, לא הסכימה לכתוב את שמות האחים שנרצחו בעבודת השורשים.

"כאן התחיל הסיפור. זה היה הזרז שעם הזמן הבנתי את החשיבות של נוי בשימור הזיכרון של אחיה. ניסיתי להבין איך אפשר לעזור לה להתמודד עם הסיטואציה", שיתפה אילנה שניר.

"משאירה את המתים שלהם כשקופים"

שניר נפגשה פעמים רבות עם משפחתה של נוי, והבינה שקיימים דברים רבים שכאזרחית וכאשת חינוך היא מודעת אליהם, אבל לא במדויק.

"אני יודעת שיום הזכרון הוא גם לזכר חללי צה"ל וגם לזכר נפגעי פעולות האיבה והטרור, ואז הסתבר לי שמשפחות נפגעי פעולות איבה וטרור מרגישות סוג ב'. העובדה שלא מוקירים אותם משאירה את המתים שלהם כשקופים שכביכול נפלו לחינם", סיפרה שניר.

במהלך אותן פגישות ניצתה אצל שניר היוזמה ליצירת הספר.

"הרעיון שלי מצא חן בעיני נוי, שננציח ונזכור את הילדים. אך היא התנתה אותו בכך שהספר יהיה עם סוף אופטימי ושנחלק אותו במתנה לכל האחים השכולים לקראת יום הזכרון. חיפשתי מה יוכל לתת לנוי ולמשפחתה את הביטחון ושלא ישכחו את האבל שלהם", מסרה שניר.

המתנה שלה לעולם

תהליך כתיבת הספר ארך כשנתיים ואף על פי שרעיון כתיבת הספר בהתחלה מצא חן בעיניי נוי, במהלך פגישותיהן של השתיים, השיחות על אותו כאב ששרוי באובדן אחיה, הציף אצל האחרונה סערת רגשות, שגרמו לכל נושא כתיבת הספר להישאר רק בגדר רעיון.

"אני ונוי החלטנו בשתיקה שלא כותבים, ואז המשכתי בשלי", שיתפה שניר.

למרות הרגישות בהוצאת הספר לעולם עקב החשש בפגיעה בקשר של נוי ואופיר, בנה, החליטה שניר לעבוד על כתיבתו של הספר בסתר, וללא שום קשר לזוגיות של בנה.

"הרגשתי סוג של שליחות, זו המתנה שלי למשפחת אילן ולעולם" טענה השבוע בריאיון ל"mynet ראשון".

ספר בגובה העיניים

היו לשניר התלבטויות האם בכלל היא יכולה לכתוב ספר על שכול, ולאחר שנפגשה עם אנשי מקצוע מהתחום בכדי ללמוד על הנושא לעומקו, היא ראתה כי הדרך הולכת להיות רצופת מכשולים.

עטיפת הספר "לידור ואוריה האחים שלא הכרתי", מאת: אילנה שניר

"אמרו לי שהפסיכולוגים לא יאהוב את הספר הזה, ומישהי אחרת נתנה לי להרגיש שצריך ללמוד הרבה שנים על השכול, אז אין באפשרותה לתת לי אפילו עצה אחת טובה", שיתפה שניר.

לאחר התלבטויות הגיעה ההחלטה שיצאה לפועל בדמות הספר.

"החלטתי שאני לא כותבת ספר מקצועי, אבל אני כן כותבת ספר לילדים בגובה העיניים. אני לא כותבת ספר שהוא אלבום הנצחה, אבל אני אכתוב סיפור שיאפשר לילד הקורא להרגיש שהוא לא לבד", קבעה שניר בהתרגשות, והוסיפה כי "הספר מיועד בעיקר לילדים בני הגילאים 13-9".

סימן להישרדות

בדרך כלל שכול מתחבר לכאב שמלווה בשתיקה, אך בספר "לידור ואוריה האחים שלא הכרתי" שניר נותנת לקוראים אפשרות לשנות את המחשבה שלהם לפיה אחיהם או החלל שלהם "נהרג ללא סיבה", כהגדרתה.

"סיפור שיאפשר לילד הקורא להרגיש שהוא לא לבד". אילנה שניר. צילום: מיכל רותם

"ראשית, הפגשתי את הילדים בספר עם עץ הזית שהוא סימן להישרדות ויכולת צמיחה בכל קושי אפשרי, ובנוסף עם איש זקן וחביב שהוא הקול בספר. זה שמעניק את תחושת ההקשבה וההבנה", תיארה שניר.

לדבריה, הספר יכול לגרום לילדים לדבר על הנושא השכול. בנוסף, יכול הספר להעלות לשיח הציבורי את העובדה שישנם ילדים שכולים אשר מתביישים בכך, משום שאיבדו בן משפחה במסגרת של פעולות טרור ואיבה.

"הגיע הזמן שאחים שכולים יחשבו שכולים", חתמה בנחרצות שניר.

אם אתם מעוניינים לתמוך בפרויקט מימון ההמונים של הספר: "לידור ואוריה האחים שלא הכרתי", לחצו כאן.