איוואן קראצ'יץ' לא נחשב לשחקן זר רגיל במכבי ראשון לציון. יותר משנתיים עברו מאז המרכז הצטרף לצהובים בנובמבר 2016 והוא כבר הפך מזמן לבן בית ולאחד הזרים האהובים ביותר ביציעי 'בית מכבי'.

קראצ'יץ' לא משאיר סיכוי להפועל ראשל"צ. צילום: קובי קואנקס

בעונה הראשונה שלו בארץ זכה קראצ'יץ' עם מכבי באליפות ונבחר לשחקן המצטיין. אשתקד סבל מפציעה לקראת סיום העונה והופיע רק במספר דקות במשחקים המכריעים שבהם נוצחו הפרנקלים על ידי הפועל ראשון לציון בחצי גמר הפלייאוף.

כדי להתגבר על הטראומה עבר קראצ'יץ' במהלך הקיץ תהליך שיקום וחזר לעונה הנוכחית חדור מוטיבציה. בשבוע שעבר הוא זכה לראשונה גם בגביע המדינה, כאשר הצהובים ניצחו 28:31 את מ.כ חולון במעמד הגמר. ארבעה ימים מאוחר יותר כבש המרכז שישה שערים בניצחון 23:29 בדרבי שהתקיים בנחלת יהודה.

הגביע לא היה התואר הראשון (וכנראה שגם לא האחרון) של קראצ'יץ' בארץ, אבל הזכייה בשבוע שעבר היתה רגע מכונן מבחינתו: "הרגשתי נהדר, כי בשתי העונות הראשונות שלי לא זכינו בתואר הזה.

"בעונה שעברה סבלתי גם מחוסר מזל כשנפצעתי בגמר והפסדנו. הייתי מאוד עצוב ובגלל זה שמחתי מאוד עכשיו. גם לא היה קל נגד חולון. היה משחק קשוח כמו שקורה בדרך כלל בגביע. יש לנו קבוצה נהדרת ואני חושב שנזכה בדאבל. אמנם אי־אפשר לדעת עדיין, אבל עד עכשיו הראינו שאנחנו הטובים ביותר".

כמו באירופה

את ההערכה והאהבה שמקבל איוואן קראצ'יץ' מהקהל של מכבי ראשון ניתן היה לראות היטב לאחר הזכייה בגביע. אחד האוהדים התחנן שהמרכז הבוסני־קרואטי ייתן לו במתנה את חולצתו, אבל לא זכה לקבל את מבוקשו מכיוון שהיו"ר ראול סרוגו לא אישר זאת.

"מצפים לנו כמה משחקים ברציפות ואי־אפשר לדעת כמה חולצות אצטרך", הסביר השחקן. "רק בגמר החלפתי שתי חולצות בגלל שאחת נקרעה, אבל הבטחתי לאוהד שבסוף העונה אתן לו".

יש לציין שהקבוצה מזמינה את החולצות מדנמרק ובדרך כלל לוקח זמן עד שהן מגיעות לארץ, ובשל כך חשש היו"ר שלא יישארו מספיק חולצות, אבל השחקן הכריז: "בסיום העונה אחלק לאוהדים את כל החולצות שלי".

קראצ'יץ' (33, 1.90 מ'), שמלבד שפת אמו ואנגלית מתקשר היטב בארץ גם בעזרת הרוסית השגורה בפיו, התאקלם היטב ולמד גם לשוחח מעט בעברית. הוא גם לא חושב לעזוב בקרוב: "אני מרגיש פה נהדר. כבר בשנה הראשונה התחברתי לאווירה ולאנשים. המדינה הזו מדהימה ולכל מקום יש רקע היסטורי".

איפה יצא לך כבר לבקר?

"אני מאוד אוהב את ירושלים, אבל איזור הגליל, במיוחד טבריה, הוא המקום אליו אני הכי אוהב להגיע. יש שם המון שלווה".

בוא ונחזור למגרש. יש קבוצה שיכולה להתמודד בכלל נגדכם העונה?

"אם ניתן 100 אחוז וכולם יהיו בריאים נישאר הפייבוריטים, אבל תמיד מישהו יכול להפתיע אותך. להפועל אשדוד יש קבוצה טובה מאוד וגם להפועל ראשון ולרמת השרון.

"נהיה חייבים לכבד את כל הקבוצות ולתת הכל כדי לנצח, כי ראינו שאפילו חולון, שמדורגת בתחתית, שיחקה טוב מאוד נגדנו. אם נבוא בהרגשה שהניצחונות מובטחים יכולים לקרות לנו דברים רעים ואנחנו לא רוצים שזה יקרה".

דבריו של קראצ'יץ' מכוונים לטראומה של ההדחה מול הפועל ראשל"צ בחצי גמר הפלייאוף בעונה שעברה.

"זה היה אסון, אחד הרגעים הגרועים ביותר בקריירה שלי והוא הראה שדברים יכולים להשתנות בזמן קצר", מסביר המרכז. "ברגע אחד אתה מרוצה וחושב שאתה בגמר, ופתאום אתה מאבד את הכל בתוך שלוש דקות. חוץ מזה, הייתי פצוע ולא יכולתי לעזור במשחק השלישי, אז עבדתי כל הקיץ בשביל להחלים ולחזור לעצמי ועכשיו אני רוצה לקחת דאבל".

לא נראה שהפועל ראשל"צ באמת יכולה לתת לכם פייט בהמשך העונה.

"הפועל ראשון היא תמיד הפועל ראשון. נכון שניצחנו אותם פעמיים ושהם עברו טראומה אחרי מה שקרה עם נובאק בוסקוביץ', אבל זו עדיין קבוצה טובה מאוד שתמיד יודעת לתת את האקסטרה. אני מאחל להם את הטוב ביותר, אבל חושב שזו השנה שלנו".

גם קראצ'יץ' סבור שאת ההבדל הגדול לעומת העונה שעברה עושים השנה במכבי ראשון לציון ראסטקו סטויקוביץ' ומרקו מאטיץ'. תפוקתם של השניים גדולה בהרבה מזו של לואיספה ריינה, המקשר הספרדי שנפרד מהקבוצה בקיץ.

קראצ'יץ' טוען שהשינוי הגדול הוא בעיקר בשיתוף הפעולה של השניים איתו ועם שאר השחקנים: "יש בינינו קשר טוב יותר. עם ראסטקו שיחקתי שנתיים במשקוב ברסט (בלארוס) ואני מכיר אותו היטב, ועם מרקו שיחקתי שנתיים כששנינו היינו צעירים. בגלל זה לא היינו זקוקים לזמן כדי לחבר בינינו ורואים את זה. בעונה שעברה היו הרבה בעיות, כי הספרדי היה רגיל לסגנון אחר לגמרי והיה לו קשה להתאקלם בשיטת המשחק שלנו".

היתה לך בעיה לשתף איתו פעולה?

"הוא שחקן טוב, אבל כבר בהתחלה ראיתי שיהיה קשה לשחק איתו, כי הוא רואה את הכדוריד בצורה אחרת מאיתנו. הוא מתאים יותר לקבוצות אחרות, מנטליות אחרת ומאמנים אחרים.

"יכול להיות שאם הוא היה נשאר פה כמה שנים הוא היה מתרגל, אבל היה קשה להגיע איתו לתוצאות בזמן קצר. חוץ מזה, סבלנו מפציעות והשנה יש לנו סגל גדול שכולל 15 שחקנים. אם מישהו פצוע זה לא מורגש כמו בעונה שעברה".

גם מסער פרנקל קראצ'יץ' מרוצה: "היחסים בינינו טובים מהיום הראשון. אנחנו מתאמנים אצלו בצורה מקצועית. הוא אוהב שהכל מתנהל תחת שליטה ואני מרוצה כשהמאמן נותן לי את כל מה שצריך".

למרכז הבוסני כבר יש דעה מגובשת על הכדוריד הישראלי: "יש פה שחקנים טובים, אבל צריך לשנות כמה דברים בשביל להצליח באירופה, במיוחד בעבודה עם הנוער. צריך לדאוג לטפח יותר שחקנים צעירים. לקבוצות פה יש תשתיות, הכלכלה במצב טוב וניתן לשפר את הרמה בליגה.

"במדינות הבלקן לדוגמה, הרבה יותר ילדים משחקים כדוריד ופה חייבים לאתר שחקנים. רוב הילדים משחקים כדורגל או כדורסל, אז צריך לתת להם תמריץ כדי שישחקו כדוריד. חוץ מזה, האיגוד יכול לעשות עוד כמה דברים. למשל, לדעתי זה טיפשי לאפשר לקבוצות לרשום רק שלושה זרים".

על זה לא כולם יסכימו איתך, כי זרים נוספים יתפסו מקום של ישראלים.

"אם יהיו פה יותר זרים, הרמה של הקבוצות תעלה ואז הן יוכלו להתמודד באירופה. הישראלים ילמדו בכל יום כשיעבדו עם הזרים ורואים את זה בכדורסל שלכם. חוץ מזה, רואים הצלחות של ישראלים בענפי ספורט של בודדים, אבל פחות בקבוצתיים. אנשים פה אוהבים אמנם ספורט, אבל זה לא הדבר הכי חשוב כמו במדינות הבלקן".

עם הסגל הנוכחי מכבי ראשל"צ לא מסוגלת להתחרות באירופה?

"אני לא רואה איך נהיה תחרותיים ולא יודע אם אנחנו מסוגלים להתמודד בליגת האלופות. נהיה חייבים יותר זרים, אבל הבעיה היא שאם הקבוצה תרכוש זרים היא לא תוכל לשתף אותם בליגה.

"אתה רואה את הקבוצות הגדולות, כמו קיל למשל. אין להם הרבה גרמנים כי הם חושבים רק על תוצאות. אני מקווה שימצאו את הדרך לשפר את הליגה כאן ושיום אחד נראה פה משחקים טובים כמו בבונדסליגה".

הניצחון על סנט רפאל לא נתן לך הרגשה שאתם יכולים להתמודד גם נגד יריבות מהדרג הבכיר?

"ניצחנו קבוצה טובה, אבל זה היה רק משחק אחד. בשביל להצליח לטווח ארוך אתה צריך דרך ולרשום שישה שבעה ניצחונות. בעונה הבאה, כשנתמודד בליגת האלופות, יהיו הרבה משחקים ונסיעות ארוכות, ואז יתחילו פציעות וכל מיני בעיות.

"זה כאילו אתה משחק בליגה נוספת ולשם כך דרוש סגל גדול יותר. אם נישאר עם אותו הסגל זה עלול להיות אסון. בכל יומיים יהיה לנו משחק, יהיו הרבה טיסות ולא יהיה לנו זמן להתאמן בכלל, אז אם אין לך מספיק שחקנים - זאת התאבדות. לסנט רפאל אמנם הפסדנו, אבל היינו קרובים לעלות והראינו להם שהפערים בינינו לא גדולים".

פילוג משפחתי

הוא הגיע לישראל כשברזומה שלו כרטיס ביקור מפואר, נולד במוסטאר, השוכנת בחלק הקרואטי של בוסניה והחל את דרכו בזרינסקי המקומית. "כילד התחלתי לשחק כדורגל", הוא נזכר, "אבל לא הייתי מרוצה כי לא שיחקתי מספיק, אז החלטתי להחליף ענף ובכדוריד התאהבתי מהאימון הראשון".

כשהיה בן 22 עבר ל־HRK איזבידץ' ובמדי בוראץ' בניה לוקה (2012-2008) זכה בגביע הבוסני (2011). לאחר מכן עבר למשקוב ברסט, איתה זכה פעמיים בדאבל בבלארוס (2014 ו־2015) ופעמיים במדליית הכסף בליגת SEHA (הליגה של מדינות הבלקן).

במדי מינאור באיה מארה הרומנית, בה שיחק בעונת 2015/16, כבש קראצ'יץ' 64 שערי ליגה ו־24 שערים בגביע ה־EHF ובפברואר 2016 עבר לשפהאוזן, עימה זכה בדאבל בשווייץ.

במדי נבחרת בוסניה רשם קראצ'יץ' 146 הופעות ו־67 שערים. במדינה שלו זוכרים היטב את המשחק נגד בלארוס במוקדמות אליפות העולם ב־2015, בו שיחק עם שתי אצבעות שבורות. "סיימתי את אותו משחק כי הוא היה חשוב ומהאדרנלין לא שמתי לב למה שקרה", הוא משחזר. "אחרי זה לקחו אותי מיד לניתוח ולא יכולתי לשחק חודשיים. האצבעות היו מרוסקות לגמרי".

בוסניה העפילה לאותה אליפות עולם בקטאר, בה נרשמה היסטוריה פיקנטית. קראצ'יץ' התמודד נגד אחיו הצעיר איגור (30), המייצג את קרואטיה.

כלי התקשורת בעולם סיקרו אז בהרחבה את המפגש המסקרן בו ניצחו הקרואטים 21:28. איוואן לא הצליח להבקיע, ולעומת זאת איגור כבש שישה והגיע עם קרואטיה לרבע הגמר.

"הסיפור הזה לא פשוט", מסביר קראצ'יץ' את הפילוג במשפחה בכל הנוגע לייצוג הלאומי. "אנחנו מתגוררים באיזור בבוסניה המאוכלס בתושבים קרואטים, ויכולתי לבחור לייצג כל אחת משתי המדינות. אחי התחיל לשחק כבר בנבחרות הצעירות של קרואטיה.

"אותי לא הזמינו באותה תקופה לנבחרת הקרואטית, שהיא טובה מאוד. כשהייתי בן 19 קיבלתי זימון לנבחרת בוסניה והשבתי בחיוב. בשבילנו זה לא היה סיפור כזה גדול לשחק זה מול זה, אבל בשביל התושבים בעיר שלי זה היה יום מאוד מיוחד.

"כולם דיברו על זה וצפו במשחק בשידור ישיר. זו גם היתה הפעם הראשונה שקורה דבר כזה באליפות העולם בכדוריד. תמיד אני עצוב כשאני מפסיד, אבל במיוחד הייתי עצוב כשהפסדתי לאיגור, כי יש בינינו תחרות".

כמובן שהנושא הלאומי הטעון גרם לכך שקראצ'יץ' ספג הערות בעיר הולדתו: "התושבים ביקשו שאעבור לשחק במדי קרואטיה, כי כולם אצלנו קרואטים ולא אוהבים את הבוסנים. אבל מה אני יכול לעשות? כבר קיבלתי בזמנו את ההחלטה ואני לא מתחרט. אני מרגיש נהדר בבוסניה ויש לי הרבה חברים בנבחרת. עכשיו יש לנו גם הזדמנות טובה להעפיל לאליפות אירופה".

לקראצ'יצ'ים, אגב, אח נוסף, גוראן (22), המשחק כשוער כדורגל באדאנספור הטורקית והופיע בנבחרות הצעירות של בוסניה.

עכשיו, כשאיוואן עצמו מתקרב לסיום הקריירה, הוא כבר חושב על העתיד: "כל החיים שלי הייתי בספורט וכנראה שגם אשאר בתחום אחרי הפרישה. אני לא חושב לעשות שום דבר אחר. אני מתכנן לחזור להתגורר במוסטאר, כי אני לא רואה את עצמי חי במקום אחר, אבל אי־אפשר לדעת. יכול להיות שזה ישתנה אם תהיה לי קריירה מוצלחת כמאמן".

מה שבטוח, בראשל"צ יראו אותך גם בעונה הבאה.

"יש לי חוזה לעונה נוספת במכבי ראשון ואחרי זה נראה מה יהיה. אם השאיפות של המועדון יהיו כמו שלי, לא תהיה לי בעיה להישאר. ראול הפך את המועדון הזה למקצועני וכיום מכבי ראשון היא ממש כמו הקבוצות באירופה. אני לא רואה הבדל".