הטלפון הראשון שעשה דריל מונרו, רגע אחרי שקיבל הצעה לחזור לקדנציה שנייה במכבי ראשל"צ, היה לאשתו קמילה. הוא בדיוק סיים את העונה בליגה הקוריאנית, היא נשארה לחכות לו בארה"ב.

מונרו. "להעריץ שחקן בן 33, זו חתיכת מחמאה עבורי". צילום: אבי מועלם

"היא שמעה את המילה ישראל והתרגשה", צוחק מונרו. "לא הספקתי להשחיל מילה והיא ישר שאגה: 'לך על זה, לך על זה'".

נראה שהיא התגעגעה לראשל"צ יותר ממך?

"היא היתה נרגשת. היא אוהבת את ישראל, אוהבת את העיר. כיף לה עם האווירה במגרשים. היא היתה מאושרת עוד לפני שהגענו לכאן. רק אמרה לי כל הזמן: 'לך על זה'".

לא מושיע

ומונרו הלך על זה. שלוש שנים אחרי שהוביל את הכתומים לאליפות היסטורית ומרגשת ונבחר לשחקן העונה בליגת העל, חזר הסנטר לקבוצה היחידה שבה שיחק בישראל, אבל זו שבמדיה כבר הפך לאחד הזרים המשמעותיים שהיו בליגת העל בעשור האחרון.

הסנטר בן ה־33, שרשם ב־2016 בפיינל־פור בארנה מול מכבי ת"א והפועל ירושלים 24.5 נקודות ו־7 ריבאונדים בממוצע, שיחק בהמשך בשתי קבוצות טורקיות, אושאק ספורטיף וטלקום אנקרה, ולאחרונה סיים את העונה בקוריאה עם גויאנג קוריאנס.

מונרו (2.01 מ') הגיע על חשבונו של דשון סטיבנס, אותו ראה על הספסל של הפועל ת"א בניצחון 76:87 של הכתומים.

אם בשני משחקיו הראשונים בקדנציה החדשה בראשל"צ (מול הרצליה ונס ציונה) נראה היה שמונרו מתמודד עדיין עם ג'ט לג, אז השבוע הוא כבר כיכב עם 13 נקודות, 14 ריבאונדים ותשעה אסיסטים. כן, אסיסט אחד רחוק מטריפל דאבל.

"אני לא המושיע של הקבוצה", מבקש מונרו להבהיר כבר בתחילת הראיון. "אני כאן כדי לעזור לה, ובצורה הכי טובה שאפשר. שני ההפסדים הראשונים היו קשים לי באופן אישי. באמת שרציתי לעשות שינוי מהיר. רק שקשה לשחקן חדש להסתגל לקבוצה מההתחלה, אבל אני אופטימי. זו קבוצה שנלחמת ולא מוותרת".

אחרי עונת האליפות ההיסטורית הוא עזב את ראשל"צ לטובת הכסף הגדול של הליגה הטורקית. מנכ"ל הקבוצה, גלעד זיו, סיפר בזמנו כי הציע אז לכוכב "את המשכורת הגבוהה בתולדות המועדון", אולם מונרו סירב.

בשנה האחרונה שמו של הסנטר שוב הוזכר בנוגע לחזרה ארצה, דווקא בהקשר של הפועל חולון, אבל שוב העניין הופרך במהירות.

כעת, בטח במצבה של ראשל"צ בטבלה, רבים הופתעו איך הוא הסכים לשוב. "כשיצחק פרי התקשר אליי והתעניין אם אני פנוי ורוצה לעזור שוב לראשון, עניתי לו שאני צריך קודם לסיים את העונה בקוריאה. כשהיא הסתיימה, חזרתי אליו ושאלתי: 'מתי מתחילים, מתי להגיע'?'".

רק שמכבי ראשל"צ מודל 2019 שונה מאוד מזו שזכתה באליפות ההיסטורית ב־2016.

"אני אוהב את הקבוצה הזו, למרות שהיא די התקשתה מתחילת העונה. יש פה שחקנים שעובדים קשה ונותנים 200 אחוז, גם אם לפעמים חסר הגרוש ללירה. המאמן כבר אמר לנו: 'לא משנה מה יקרה, אני רוצה לראות אתכם נלחמים עד הסוף'.

"בניגוד אולי לקבוצות אחרות, פה ההנהלה כל הזמן מגבה אותנו. בייחוד פרי. הם מאחורינו. לדעתי גם הם יודעים שיש לנו פה קבוצה טובה, רק צריך להדביק את השחקנים עוד קצת ויהיה אפשר להגיע לפלייאוף".

בכושר הנוכחי שלכם, ריאלי לחשוב על מעבר?

"יש משפט שכולכם מכירים 'אל תסתכל בקנקן, אלא על מה שיש בתוכו'. הבנתי שגם בתחילת העונה החמיאו מאוד לסגל של ראשון, לשחקנים הצעירים. יש פה באמת שחקנים נהדרים, זרים טובים, מערכת שדוחפת. אני בן אדם מאמין, ועם החומר האנושי שיש בקבוצה אפשר לעשות דברים יפים, אפילו להגיע לפיינל פור".

אתה נסחף קצת.

"ברגע שנגיע לפלייאוף, הכל יתחיל מחדש. כל מה שאתה צריך זה לנצח את סדרת רבע הגמר ואז אתה מרחק שני ניצחונות מאליפות. אתה זוכר מה קרה ב־2016? אף אחד לא ספר אותנו.

"פיטרו מאמן, היינו גם בפיגור בסדרת רבע הגמר מול מכבי חיפה. באמת שזו שאלה של מומנטום, של איך אתה קם באותו בוקר. בפיינל־פור זה כבר היה ברור שאנחנו בכושר הכי טוב".

מכבי ת"א, ירושלים ואפילו חולון נראות כרגע ברמה אחת לפחות מעל כל היתר.

"ממש לא. אני לא חושב שיש בארץ קבוצה בלתי מנוצחת או שברמה אחת מעל היתר. זה גם היופי בליגה הישראלית. ביום נתון כל קבוצה יכולה לנצח את השנייה".

החזרה שלך ל'בית מכבי' מזכירה נשכחות לאנשים בראשל"צ. חתיכת לחץ על הכתפיים.

"יש הבדל גדול בין הקבוצה שהיתה בזמנו לזו שיש היום. קודם כל מדובר בסגל אחר לגמרי, שיטת משחק אחרת והקבוצות בליגה ברמה אחרת. מה שכן, הדבר הזהה הוא שמדובר במועדון טוב.

"צריך להעלות את הרמה כי יש לנו עוד כמה משחקים עד לסיום העונה ובקצב הזה לא נהיה בשמינייה הראשונה. אני יכול להבטיח, שאם נגיע לפלייאוף - הכל אפשרי, גם לזכות באליפות שוב".

האוהדים, באופן לא מפתיע, לא שכחו את הסנטר ("זה עניין של כימיה, חיבור. נחמד שעדיין זוכרים אותי. בגיל 33 להעריץ שחקן כמוני, זו חתיכת מחמאה עבורי"), רק שכל פעם צפה השאלה מדוע הוא לא נשאר בכתום אחרי עונת האליפות. בסופו של יום, מונרו בחר לעזוב לאושאק ספורטיף הטורקית, לא אחת מאריות הליגה המקומית.

"למה עזבתי בזמנו? אין אחד שלא שואל את זה גם היום", הוא מחייך. "זו היתה פשוט הזדמנות טובה יותר עבורי. רציתי לסחוט את הלימון כמה שאפשר. ידעתי שאחרי שנה כזו, אפשר להשיג לא מעט".

כלכלית, אתה מתכוון?

"גם. זה היה רגע בקריירה שבו ידעתי שאני יכול להיות בכל מקום. החלטתי לשנות אווירה, לעבור לליגה שאולי רואים אותה יותר, יש לה שוק נוסף. חשבתי באמת שזו ההזדמנות הגדולה שלי".

בראשל"צ טענו בזמנו שהם הציעו לך כמעט אותו סכום כמו באושאק ספורטיף.

"זה באמת לא היה רק בגלל כסף או משהו אחר שקשור לזה. ראיתי הזדמנות להתקדם בקריירה שלי ואמרתי לעצמי נלך על זה".

והיום, במרחק הזמן, אתה חושב שטעית?

"אני מבין את מה שאתה שואל, אבל אני גם תמיד שלם עם הבחירות שלי ולא חושב שזו היתה טעות. בכלל, לא צריך להתעסק עם העבר. אם תבדוק, תראה שאף אחד מאותם שחקנים אמריקנים שהיו במכבי ראשל"צ ב־2016 לא המשיכו בשנה שלאחר מכן".

ולא רק הם. גם גיא גודס, שבתחילת אותה עונה שימש כמאמן מכבי ת"א, לא שרד על הקווים כדי לפגוש את מונרו ואת ראשל"צ בחצי גמר הפיינל־פור.

"בטוח שהוא זכר אותי", צוחק מונרו. "ממה שהספקתי להתרשם, מדובר במאמן טוב ובן אדם נהדר. מאמן של שחקנים, מבין כדורסל, שחקן עבר. אחד שהשחקנים מאמינים בו וכמובן שגם אני מאמין בו. כבר הספקתי לעבור הרבה בענף, להיות בכל מיני מדינות ולדעת מי מאמן טוב ומי לא. גיא הוא אחד שמבין את העסק".

גם את הנוכחות של היו"ר יצחק פרי אתה בטח לא שוכח.

"הוא אחד שתמיד רוצה לנצח, ולא משנה איזה סגל יש ואם בחוץ יום או לילה. יש כאלה שאולי לא מסכימים או מבינים אותו, אבל אני אוהב אנשים כאלה. הוא פשוט עושה את כל מה שצריך כדי שתהיה לך קבוצה מנצחת, גם אם פתחת רע את העונה.

"יש בעלי קבוצות שרואים שלא הולך ומרימים ידיים. פרי שונה. בגלל זה גם הוא צורח במשחקים, משתגע על הספסל. זה הוא, לא רוצה להפסיד במשחק".

לא רבים יודעים, אבל מונרו חושף עכשיו שאחרי הזכייה באליפות עם ראשל"צ הוא כבר היה בדרך להפועל ירושלים. "אורי אלון צלצל אלי באותו קיץ", הוא מגלה, "ואפילו קנה לי כרטיס טיסה, סגר לי חדר במלון בניו יורק ונפגשנו במשרדים שלו. הוא אמר לי שהם מאוד רוצים אותי, אבל המו"מ לא הסתדר".

נו, והתאכזבת?

"אני לא מצטער לשנייה ושלם עם עצמי בכל צעד, גם בשנים האחרונות ששיחקתי בטורקיה".

אנשים לא מבינים עד היום איך לא הגעת לקבוצת יורוליג.

"אני משחק איפה שאני צריך לשחק. לא חושב שאם אני לא ביורוליג, אז זו איזו פחיתות כבוד. לי זה לא מפריע. אני יודע מה אני שווה ולפעמים יש קבוצות שאולי פוחדות לקחת אותי רק בגלל הגיל שלי".

מכבי ת"א, למשל?

"אין לי מושג, הם לא פנו אליי או דיברו איתי לאורך השנים הללו".

אני מניח שיהיה נחמד לנצח אותם שוב, אולי אפילו שוב בפיינל־פור?

"המטרה שלי באופן אישי היא באמת להיות ברמה הכי גבוהה שאני יכול כדי לעזור לקבוצה לנצח בכל משחק. המטרה הקבוצתית היא לנסות לזכות בתואר, אם אכן זה יהיה אפשרי. לנצח את מכבי ת"א? זה עוד מוקדם. תדבר איתי על זה בעוד חודשיים".