"תמיד- עניין נצחי, האור המאיר הוא אור אלוקותו יתברך, נצחי וקיים לעד ולא שייך בזה חורבן... המנורה שהאירה לישראל את אור האלוקות, היא בבחינת הנשמה כמו נר ה' נשמת אדם, שאם אדם יכול לחיות ללא אבר בלא נשמה אינו יכול לחיות." נתיבות שלום על פרשת תצווה. בתוך הנשמה היהודית אור אלוקי נצחי, נקודה טובה שקיימת תמיד כימי ימי האדם ושום רוח לא יכולה לכבות אותה. "נשמה שנפחת בי טהורה היא".

מנגד קוראים השבת גם את פרשת זכור "זכור את אשר עשה לך עמלק, ויזנב בך את הנחשלים אחריך" עמלק הוא הייאוש והכפירה, שעד כה לא הצליח אדם להכניע ולמחות את זכר עמלק. ועמלק שבנו "שם לנו רגל" מכשיל ומפיל. אם כך אנו נעים בין שתי קצוות. בקצה אחד – אור המנורה, ובקצה השני עמלק. שני הכוחות קיימים בנו האור – והחושך, הייאוש והתקווה. הכוח לעלות והכוח לרדת.

צילום: shutterstock

-

 "הבעיות נוצרות כאשר מי שחווה עליה מלהיבה מתחיל להאמין שכל הנפילות מאחריו. הדמיון הזה הוא הרסני, משום שאז הנפילה תהפוך ליאוש" (ד"ר ברוך כהנא, מחבר הספר שבירה ותיקון)

אנו נעים בין שני הקטבים במעגל ספירלי: "שבע יפול צדיק וקם" ...כל עליה של נשמה יש בה ממילא אפשרות של נפילה ונפילה היא בשורה מאויימת לעליה העתידה לבוא. שכן נפילה וקימה- זהו התוך והמהות של העבודה האמתית, התנועה של הרצוא ושוב של הנשמה המתעלה מעלה- מעלה." (יהושוע פישל שניאורסון, סיפורו של נופל, תרגום: אברהם שלונסקי)

בכל עלייה מאיימת הירידה ובכל ירידה יש תנופה לעליה, אבל יש לנו שולי הדרך ששומרים עלינו . גם בעלייה הגבוהה ביותר מחכה לנו קליפת עמלק, גאווה, ספקות , כפירה. מוטב שלא נסתנוור בעליה וגם בירידה הנמוכה ביותר אור ה' הנקודה המאירה הנצחית שאורה לא יכבה לעולם גם אם יעומעם.  הנתיב בו ילך האדם נשמר בשוליים מעליו ומתחתיו.

מי שפוחד מנפילות לא יכול ללמוד ללכת, לא יכול להתקדם. החוכמה היא לקום ממשברים, לדעת שיבואו נפילות, לא להתרגש מפניהן, שבע ייפול צדיק וקם – אלמלא נפל הצדיק לא יכול היה לקום. נפילתנו מקוממות אותנו.

יהי רצון שבכל עליה נזכור שבחסדי ה' היא העלייה ובכל ירידה נפגוש את אור ה' שבנו ולא נתייאש. אמן.