הקייס אליאס. "המדינה חייבת לפתור את הבעיה" | צילום: אבי מועלם

קייס סמאי אליאס, המנהיג הרוחני של בני העדה האתיופית בראשון לציון, עקב ביום שלישי שעבר בדאגה אחרי הפגנות המחאה על מותו של סלומון טקה ז"ל. סמוך לשעה 23:00 בלילה, כשממסכי הטלוויזיה ואתרי החדשות נשקפות תמונות של פקקי ענק, שריפת צמיגים וניפוץ שמשות רכבים, צלצל הטלפון בביתו. על הקו היו אנשי לשכתו של ראש הממשלה בנימין נתניהו. "הם הבינו שהמצב יצא משליטה ורצו להרגיע את השטח", הוא מספר השבוע. "הם התקשרו ואמרו שראש הממשלה רוצה להיפגש איתי".

הקייס הצעיר

אליאס, 50, נשוי ואב לשישה, נולד במחוז גונדר שבאתיופיה וגדל על הערגה לארץ ישראל והכמיהה לירושלים. יחד עם הוריו ושמונת אחיו הוא החל את המסע לארץ - מסע מפרך ומסוכן דרך המדבריות של סודן, שאותו עשו בני המשפחה ברגל ונמשך כמעט שנה.

בגיל 17, כשהוא כמעט אינו יודע עברית, הגיעו בני המשפחה לארץ והתיישבו בקריית ים. "המשפחה שלנו היא משפחת קייסים ידועה ומוכרת. אבי היה קייס מכובד וגם הדודים שלי, כך שהיה ברור לי שגם אני אלך בדרך הזו. מצד שני גם היה לי חשוב להתמקד בלימודים. מיד כשעלינו נשלחתי לפנימייה בכפר חסידים שבה למדתי שש שנים כדי להשלים את הפער ולבסוף סיימתי עם בגרות מלאה. לאחר מכן התגייסתי לחיל האוויר ומיד בתום השירות הצבאי התחלתי מסלול לימודים לתואר ראשון בחינוך".

במקביל, התעמק אליאס בתורה ובהלכה ולאחר שנים של לימודים אצל קייסים אחרים קיבל את ברכת הדרך ובשנת 2003 הפך לאחד הקייסים הצעירים בקרב בני העדה.

"יש המון סטיגמות"

אליאס ומשפחתו המשיכו בנדודיהם ברחבי הארץ ולאחר מעבר קצר לחדרה הם עברו לראשון לציון, שם הם מתגוררים ב־20 השנים האחרונות בשכונת רמת אליהו, שבה מתרכזים רבים מבני העדה בעיר.

רמת אליהו היא דוגמה לבעיות הקליטה. אלפים גרים בשכונה שנחשבת חלשה יותר ולצעירים קשה להתערות בחברה.

הקייס אליאס. "אנשים קראו לי לחזור לאתיופיה" | צילום: אבי מועלם

"אני לא חושב שזו בעיה נקודתית של ראשון לציון, אלא בעיה ארצית וכללית. אין ספק שיש תחושה של חוסר קליטה ואולי חוסר בהתקדמות. הבעיה של הקהילה שלנו היא במנטליות שלנו. הקודים התרבותיים שלנו שונים, המנהגים שלנו אחרים והטקסים שלנו יוצרים חיכוך עם האוכלוסייה בישראל. גם יש המון סטיגמות, לא כולם רגילים לצבע העור השונה שלנו ויש אנשים שיש להם דעות קדומות ואז שופטים אותנו עוד לפני שמכירים אותנו, כל אלה יוצרים דחייה והרבה עלבון.

"רבים מבני העדה שלנו מתגוררים בעיר בשכונת רמת אליהו, שהיא כידוע שכונה שיש בה בעיות רבות ואצל חלקנו זו בעיה דורית", הוא מוסיף. "הקהילה שלנו נשאבה לתוך זה וגם לא רבים מהצעירים שלנו יוצאים מהשכונה. היו תקופות שגני ילדים ברמת אליהו היו רובם על טהרת יוצאי אתיופיה. לצערי בגלל המציאות הזו הצעירים שלנו מסתובבים ברחוב, עושים ונדליזם ונתקלים עם שוטרים. כל זה מאוד מקשה עליהם לצאת החוצה ולהתפתח".

לדבריו, ראשי הקהילה בשכונה מנסים לקדם יוזמות שונות כדי לשפר את המצב, בינתיים ללא הצלחה מרובה. "צריך להיכנס לעובי הקורה על מנת להרגיש שאנחנו מתקדמים, בעיקר עבור הצעירים שלנו שמרגישים שהם תקועים במקום. אנחנו חייבים לסייע להם כדי שהם יוכלו להתפתח. היו פה ושם תוכניות סיוע אבל הן טיפה בים".

אתה מרגיש שישראל היא מדינה גזענית?

"אני לא מאמין בזה, אבל יש בורות. כן יש אנשים גזענים בישראל, אצל חלקם זה נובע מבורות ואצל חלק אחר מדעות קדומות וחוסר יכולת לקבל את השונה, אבל אני לא יכול לומר שזו בעיה של כל המדינה שלנו".

הוא עצמו, כך הוא מגלה, נתקל לא אחת באמירות גזעניות. "אנשים קראו לי לחזור לאתיופיה או גידפו אותי שאני לא יהודי ושאלך למקום שממנו באתי, אבל לא נתתי לזה לשבור אותי ואני לא מתייחס לזה. לי יש את הביטחון שלי. אני יהודי כמו כולם, נולדתי יהודי וחייתי כמו יהודי ואני לא צריך להוכיח לאף אחד כמה אני יהודי".

הקייס אליאס. נקרא לעזרה | צילום: אבי מועלם

איך הרגשת למראה הפגנות המחאה?

"הרגשתי רע, הרגשה לא טובה. נפרצו כל הגבולות, במחאה הזו לא היה דין ולא היה דיין. הפגנה ספונטנית וללא אחראים ומי שהוביל אותה היו ככל הנראה אלה שחוו קשיים והחליטו לפרוק אותם בהפגנות האלה. אני עדיין חושב שמדובר בשוליים של החברה שלנו, אבל צריך להבין שאם הגיעו למצב כזה אז כנראה שהגיעו מים עד נפש. צריך להבין שיש כאן בעיה מערכתית שחייבים לטפל בה כדי שלחברה שלנו יהיה עתיד".

אנחנו עם של קיבוץ גלויות ובכל עלייה נשמעו טענות לקיפוח. אולי זה פשוט בלתי נמנע?

"אני לא מקבל את הטענה הזו. יש אנשים שאומרים לי שכל העולים סבלו ועכשיו תורנו. אז לא, במקום ללמוד מטעויות של העליות הקודמות אנחנו חוזרים על טעויות העבר. אם הבעיות היו ידועות לפני כן אז החברה שלנו צריכה לתקן את עצמה. למה אנחנו צריכים לסבול, כי היו כאלה שסבלו לפנינו? ומה יהיה עם מי שיעלו עוד 50 שנה, גם הם יצטרכו לסבול? אני באמת שומע את הטיעונים האלו לא מעט אבל אני דוחה אותם בתוקף".

לדבריו, טענות שנשמעות מצד בני העדה על שיטור יתר הן לא הגזמה. "השוטרים נדבקים אלינו, מחפשים אותנו וזה דבר שמאוד מטריד אותנו. אני מכיר מקרים שפתחו תיקים נגד בני העדה על סתם דברים. ילד בן 16 שבקושי אפשר לכנות אותו 'רבע עוף' מואשם בתקיפת שוטר שגדול ממנו בכמה מידות. אף אחד לא מפעיל שיקול דעת אלא מאמינים מיד לשוטר. לכן אני קובע שיש התנכלות כלפינו והפעלת כוח שלא לצורך ולכן גם לזה המדינה חייבת לעשות סוף ולפתור את הבעיה כי בסופו של דבר התוצאה היא התקוממות כמו שראינו בשבוע שעבר".

להרגיע את הרחוב

אליאס, יחד עם מנהיגים אחרים ודמויות מכובדות נוספות בקהילה, נענו לבקשת ראש הממשלה והגיעו להיפגש איתו במעונו בירושלים. "במשרד ראש הממשלה הגדירו את זה כמפגש חירום ואני נעניתי לקריאה והגעתי. בפגישה חבריי ואני פרשנו את הבעיות שיש לעדה שלנו ואת הצורך הדחוף לפתור אותן ובראשן תופעת הפגיעה של השוטרים כלפי הצעירים בני העדה האתיופית. ראש הממשלה בתחילה התקשה לקבל ולהבין, אבל כמעט כל מי שהיה בחדר חזר והדגיש את הנושא ככזה שמצריך טיפול משמעותי ובסוף הגענו לסיכום שצריך להקים ועדת בדיקה לכל בעיותיהם של בני העדה".

אליאס עצמו פעל להרגיע את המהומות באיזור ראשון לציון. הוא פרסם סרטון וידיאו ובו קרא למוחים שלא לנקוט באלימות. "קיבלתי תגובות על הסרטון מצעירים שאמרו לי שהם כועסים. הם לא היו מוכנים לקבל את האמירות שלי לנהוג באיפוק והתגובות שלהם לא היו פשוטות, אבל אני מאמין במה שאמרתי וחושב שצריך לנהוג בזהירות כי פריקת זעם לא תוביל אותנו לשום מקום". ועדיין, הוא לא מאמין שהמחאה של השבוע האחרון הסתיימה. "אם הבעיות לא ייפתרו אז המחאות יימשכו. אני מקווה שלא באופן אלים כמו שהיה עד כה, אבל אני חושב שהמחאה לא תיעלם מהשטח עד שיהיה שינוי אמיתי".