צילום: קובי קואנקס נרגשים הם עלו לבמה לקבל את תעודות הדי.ג'יי. תשעה בני נוער משכונת רמת אליהו בראשון לציון, שהקדישו את זמנם ומרצם בחצי השנה האחרונה לעולם המוזיקה. הקורס, שהופעל במסגרת תוכנית 'מחוברים', בניצוחם של יניב גבאי, נח הגוס, צוות המתנ"ס ועיריית ראשון לציון, הוא יריית פתיחה מוצלחת לקורסים דומים שייפתחו בהמשך.

חדש בראשל"צ: מגשרת חינוכית לדוברי אמהרית

הכל התחיל מפנייתם של בני הנוער לנח הגוס בן ה־28 מראשון לציון, מדריך נוער ורכז חוגים מטעם פרויקט 'מחוברים'. "הפרויקט פועל ברשות למניעת אלימות סמים ואלכוהול מזה חמש שנים", אומר הגוס. "הוא מעניק מסגרות פנאי והעשרה בשעות אחר הצהריים והערב לבני נוער עולים מחבר העמים וליוצאי אתיופיה. בשנתיים האחרונות זה הפך לפרויקט ייעודי ברמת אליהו, כשהדגש, מעבר להעצמה האישית, הוא ליצור פתח לרכישת מקצוע לעתיד".

מי קהל היעד?
"נוער נורמטיבי שרואה את עצמו כחלק מהחברה ורוצה להגשים את עצמו בתחומים נוספים מעבר למסגרות הפורמליות. לקורס הגיעו בני נוער שהרגישו מאוד מחוברים למוזיקה, ואמרו שישמחו אם נפתח קורס די.ג'ייז. הרעיון נשמע לי מדליק ונכון עבורם. גייסנו מנחה מקצועי ויצרנו קבוצה שגילתה מחויבות לעניין".

אחת לשבוע, משך 24 מפגשים, הם התמסרו למוזיקה, הכירו את רבדיה השונים וייצרו מיקסים משלהם. השבוע, כשקיבלו את תעודת הגמר, היו להם את כל הסיבות לשמוח בפול ווליום.

יניב גבאי, בן 37, די.ג'יי ובעל חברת הפקות מראשון לציון, מתקלט כבר 15 שנה. את הסדנה הוא יצר במיוחד עבור נערים יוצאי אתיופיה. "המטרה הייתה לבנות להם קורס מקצועי שייתן מענה עתידי, שיפתח אופק חדש ויוציא אותם בשעות אחר הצהריים מהבית או מהרחוב כדי לעשות משהו משמעותי. הם עברו הכשרה מקצועית שהחלה מהכרת המחשב והתוכנות השונות, המשיכה בהכרת הז'אנרים השונים, יצירת מיקסים ועיבודים מוזיקליים, הכנת ערב וכו'. ההתרגשות הגדולה הייתה לראות שבכל יום שני, אחרי שעתיים של קורס, הם לא עזבו את המקום ורצו להמשיך ולהישאר שם כדי ליצור ולעשות".

לגשר על הפער
כשהגוס מדבר על הפרויקט ההתרגשות ניכרת בו. הוא עלה לארץ עם משפחתו מאתיופיה כשהיה בן 12, בן שלישי מבין חמשת אחיו. אביו נפטר כשהיה בן חמש.
"עלינו לארץ, לירושלים, רק עם אמא, שבעצם גידלה אותנו לבד", הוא מספר. "למעשה, גדלתי בפנימייה, וכנער לא הרגשתי שאני מקבל מענה אמיתי למה שאני זקוק. לא הבינו את המנטליות שממנה הגעתי ואף אחד לא נתן לי כלים לעיצוב מקצועי או אישיותי. כל מה שלמדתי זה מהבית ומעצמי. אחרי השירות הצבאי בשב"ס עברתי לרכז נוער בסיכון במתנ"ס. במקביל פתחתי קבוצה אמנותית שעסקה במוזיקה ותיאטרון, במטרה לתת מענה רגשי ומקצועי לנערים שנמצאים ב'תפר'. המטרה הייתה לייצר להם אופק, פינה שבה יוכלו לבטא את הכישורים ואת החלומות שלהם, וגם לרכוש ידע מקצועי. פתחנו קורסי גרפיקה, קוסמטיקה ודי.ג'יי, שלושה תחומים שעלו מתוך השטח. בהתחלה אנשים הרימו גבה, 'מה פתאום די.ג'יי?'. היום הם רואים בזה מוצר שיש להתגאות בו. חלק מהתלמידים כבר הפכו להיות הפתרון המוזיקלי של השכונה למסיבות ואירועים, בעלות סמלית כמובן".

למה לייצר בידול חברתי?
"הממשלה רוצה לשלב את יוצאי אתיופיה בחברה, תוך הקצאה של משאבים, כלים ומימון נרחב לפרויקטים. זה טוב לנו, אבל הדרך שבה עושים את זה פוגעת. נתקלתי לא פעם בסיטואציה שבה חניכים שלי הגיעו עם חברים שאינם אתיופים, ולא יכולתי לשתף אותם בגלל ההפרדה. יש פערים תפיסתיים גם בבתים, ועם כל הצורך להתערבב בחברה הישראלית, עדיין קשה לגשר על הפער. המטרה היא להשלים את הפערים ולעודד התאקלמות. באיזשהו מקום זה פוגע, כי זה מעצים את הבידול ומשמר אותו".



הגוס מכיר היטב את המנטליות של החניכים שלו. "היתרון שלי כמרכז הפרויקט הוא, שאני מגיע משם. אני מכיר את השפה ואת התרבות, יכול לדבר בקודים שלהם ולהבין את מה שנאמר, גם אם לא נאמר. מעבר לצורך לייצר קורס מקצועי, יש כאן צורך להבין לעומק את הבעיות שלהם ולנסות לגשר ולפתור. מדובר בנוער נורמטיבי שלומד, שחולם על עתיד טוב יותר ושיש לו המון רצון לשנות את התפיסה החברתית לגבי המגזרים השונים בחברה. התפקיד שלנו הוא לתת להם מענה, אוזן קשבת ואמון, ומשם לצאת לקורסים המוחשיים".

תחביב וגם מקצוע
הדי.ג'ייז הצעירים, מצדם, מרוצים מהתואר החדש שמשתלב להם ברזומה. חלקם כבר קיבלו הזמנות עבודה מתושבי השכונה. חלקם עדיין מתמקצעים בבית או במתנ"ס.

בנימין ארקו בן ה־15, תלמיד כיתה ט' במקיף ט', חולם להיות זמר. "אני מחובר למוזיקה ולכל מה שקשור בה", הוא מספר. "מגיל צעיר אני שר, לומד פיתוח קול וחולם להיות זמר ויש לי עוד דרך ארוכה לעבור. היה לי חשוב להשתלב בקורס הזה כדי לפתוח את עצמי לעוד סגנונות של מוזיקה ולהפיק מעצמ