צילום: עידו ארז את האלבום החדש של עפר לוי, 'לבי שלך', אפשר בקלות להכתיר כאוסף. לוי החליט הפעם להתמקד ביכולת הווקאלית שלו כזמר ופחות במי שישמע אותו, והלך על קונספט של שני שירים חדשים, הרבה מחודשים וגם כאלה שלפני שנים ראו אור אבל לא נכללו (ובצדק) באלבומים קודמים שלו. התוצאה: מיקס עפר לוי בשלל סגנונות, שנועדו להבהיר מי הזמר הכי טוב בז'אנר, ולא משנה מה הוא ישיר. לא תמיד זה מצליח.

כבר הורדתם את האפליקציה של mynet?

קחו למשל את החידוש ל'מעיין הנעורים', שנכלל במקור באלבומו השני של לוי. במקום העוצמות שהיו אז, קיבלנו משהו פרווה, באמצע, ריכוך של אחד הלהיטים שלדעת מעריצים רבים של לוי הוא הטוב בשיריו. החידוש הזה מיותר, הוא לא תורם כלום והוא יותר מהכל מעורר געגוע ללוי של אז – זה שהביא לו את הקהל הגדול, ובעצם מחטיא פעמיים.

באלבום תמצאו גם חידושים לשירים של משה פרץ וישי לוי. את 'חלמתי' של פרץ, לוי מנכס אליו בשלמות, בביצוע מהפנט שלא משאיר זכר למקור, עד כדי מחשבה שזה ביצוע ראשון לטקסט הזה. מנגד, ב'הולך לי מיואש' הוא הולך לאיבוד ובעצם מוכיח כמה המקור מצוין. לישי הוא לוקח את 'רק תנגני' ומפגין ביצוע שלטעמי משתווה לעוצמות המקוריות.



לטעמי, הרעיון הכללי היה ליצור אלבום כדי ששיר כמו 'נשבע לך אמא' המרטיט לא יילך לאיבוד, וכל האמצעים היו כשרים. רק שזמר ברמתו של לוי לא יכול לתת לעצמו לכלול שירים שכבר נשכחו ולהציג אותם כמשהו חדש - במיוחד כאלה שיצאו לפני אלבומו 'האישה של חיי', כמו 'קישוטים עזובים' ולא נכללו בו - וכעת דווקא כן מקבלים במה.

ראוי היה לצמצם את מספר השירים, אפילו לשישה, ולהוציא משהו מהודק ועוצמתי יותר, ובעיקר מכבד יותר את מי שיקנה את האלבום. אבל לוי, בדרכו שלו, כבר לא מנסה להוכיח לאף אחד כלום והתוצאה היא אלבום מבולבל, לא אחיד ובעיקר מעורר געגוע לימים אחרים.

שלום לבוא שבת
לאה שבת היא אחת הזמרות הכי טובות שיש כאן, ומעבר לכך היא יוצרת מעולה שתרמה לא מעט לקריירות של אחרים. יכול להיות שזה הצל של האח שלומי או אולי התנהלות לא נכונה, שגרמו לכך שהיא לא נמצאת במקום הראוי לה בקדמת הבמה, לשם היא שייכת, אבל מי שמאזין לה לא יכול שלא ליפול בקסם שלה.

שבת היא הפסקול שמתנגן ברקע בחיי היום יום שלנו כבר עשרות שנים. היא הייתה שם עם 'גל געגוע', אמרה לנו ש'רק החיים לוקחים אותה' וסיפרה לנו בדרך שלכל אחד מאיתנו יש חתיכת שמיים. שבת תמיד שם, בשירים של גלי עטרי, נורית גלרון ואחרים, והיא לא מפסיקה לעבוד וליצור. כל תו בשיריה מחושב, כל מילה שנזרקת מתלבשת על הלחן וכל אלבום שלה הוא חלק מפאזל, שהופך את כולם יחד ליצירת מופת. היא שרה במגוון סגנונות, כותבת, מלחינה ולא חוששת לקחת סיכונים במקומות שאחרים קיבלו רגליים קרות.

את כל זה היא מביאה איתה אל האלבום החדש 'לגדול לצדך' ואל המופע החדש והמרגש שלה, שבו פתאום מגלים עד כמה היא שזורה בתחנות חיינו. קצת ביישנית, קצת מהוססת, אבל כשהיא פותחת את הפה ושרה, אפשר להבין את העוצמות שלה. כל השנים האלה בעצם גדלנו לצדה של שבת, והיא לצדנו, בקצב המיוחד שלה ובסגנון שלא יימאס אף פעם.

סינגלים
נתי לב - 'שברים'. ביצוע נחמד שמזכיר לעיתים את רגב הוד, קצת את איתי לוי ועוד. לב הוא שילוב של כמה זמרים יחד והתוצאה דווקא מזמינה, אך לפעמים נשמעת מאולתרת. זה לא סינגל ראשון שלו, אך חל שיפור ושווה לחכות לבא בתור.


מאיה בוסקילה - 'מגדל'. יש לבוסקילה מניות רבות במוזיקה הישראלית, אך בשנים האחרונות זה לא ממש זה. עוד סינגל סתמי, מרוח וכזה שמנסה לרגש אבל לא מצליח להתחבר לשום מקום. נפילה, במיוחד אחרי 'תקשיבי לי' המשובח הקודם שלה.


מושיק פרץ - 'אלייך'. לא, זו לא טעות בשמות, אלא זמר שנושא שם של שניים מהבולטים בז'אנר אבל נשמע יותר כמו ליאור נרקיס. שיר בנאלי, לא סוחף, ודומה שאפשר היה להעביר אותו לנרקיס בלי בעיה. אולי הוא היה מצליח להרים אותו לגבהים אחרים.


בועז קראוזר - 'נער שב מן הצבא'. שיר שיצא בתוך אלבום 'אלה האחים שלי' ליום הזיכרון אבל נשמע כאילו הוקלט בשנות השבעים. קצת נגיעות של גידי גוב, קצת להקה צבאית וגם סימפול של אריק איינשטיין. ביצוע מושלם למילים של יואב קנת קנטרוביץ ז"ל, שנהרג במלחמת יום הכיפורים ב־1973.