צילום: קובי קואנקס כששרון רוטר הייתה ילדה, אף אחד לא הסביר לה מה זה אלוהים. "בבית הספר וגם בבית תמיד נתנו לי לדמיין איזה דוד גדול עם זקן, שאם לא תעשה מה שהוא רוצה, הוא עלול לכעוס עליך".

גם ביהדות, בעיקר בקרב החרדים, יש כאלה שחושבים ככה.
"אז יש לי רק דבר אחד לומר להם", היא מחייכת, "רבי נחמן מברסלב".

כך, בשלוש מילים, מצליחה שרון רוטר־אלימלך, 38, נשואה ואמא לארבעה, לסכם את חייה נכון להיום. היוצרת שהספיקה לעבוד עם מיטב האמנים ובהם ברי סחרוף, אביב גפן, אהוד בנאי ואסף אמדורסקי, עסוקה היום בעיקר בעבודת השם יתברך.

בסוף שנות ה־90 ובתחילת שנות ה־2,000, נחשבה רוטר לנערת הרוק הכי מבטיחה בישראל, זו שחרשה מגיל צעיר את המועדונים הנחשקים ביותר בתל אביב, שהתלוותה לצמרת הרוק ושהוציאה אלבום ולהיטים שחרכו את מצעדי הפזמונים, אבל אז היא החלה לחפש שינוי בחיים, וכעת מתברר שגם מצאה אותו.
"אני לא ממש מצליחה לשחזר רגעים מאז", היא אומרת. "אולי בגלל שהזיכרון שלי לא משהו, ואולי זה מנגנון הדחקה. לא שהיה לי רע, אבל עוברים הלאה. אני לא בנאדם שיושב וחושב כמה טוב היה פעם".

בית שמאלני בוהמייני
היא נולדה ברחובות, בת אמצעית בין שלושה אחים, בבית בוהמייני של "אמנים אוהבי אדם ופתוחים", כהגדרתה. "היינו בית שמאלני כזה, אבל ממקום אוהב ודואג. אני, למשל, לא ידעתי מה זה עדות, זה מעולם לא עניין אותנו. ברקע תמיד התנגנו קונצרטים, להקת 'אבבא' ואופרות. כשהיינו חוזרים מבית הספר אמא שלי הייתה נותנת לנו לצייר בפחם. היא הייתה גיורת, אבל לא היינו בית דתי, וגם לא קרוב לזה. לא היו אצלנו שום סממני דת. אבא שלי תפס מהדת משהו ישן ופגאני. לחגים לא הייתה משמעות אצלנו, את ההגדה של פסח התחלתי לקרוא עד הסוף לא מזמן. כשאחי נולד היה דיון אם לעשות לו ברית מילה, אבל בסוף עשו לו כדי שהוא לא ירגיש חריג. בקיצור, בזמנו היינו משפחה פורצת דרך ולא רגילה".

בתיכון היא למדה בעירוני א', בית ספר לאמנויות, שממנו יצאו מאור כהן, דודו טסה ומוכשרים נוספים. "למדתי פיתוח קול, אבל בחרתי במגמת קולנוע ותוך כדי הלימודים הייתי עוזרת עריכה. בעזרת קשרים עבדתי עם במאים מוכרים והבנתי עד כמה העולם הזה מנוכר. זו תעשייה של מעט כסף, שרבים רוצים ממנה נתח ואדם לאדם זאב. זו אווירה שלא אהבתי. באותה תקופה אחותי לארה הייתה המפיקה של ברי סחרוף, שעדיין לא היה אז מפורסם. הוא נחשב בעיקר לאייקון תל אביבי בימים שאחרי הדיסק 'חם על הירח', ואחותי סידרה לי להיות מפיקה שלו. הייתי אז בת 17 והתחלתי להסתובב איתם במועדונים התל אביביים".

בת 17 במועדונים תל אביביים?
"כן, התחלתי את זה מוקדם מדי, ומצד שני בגיל עשרים כבר הייתי אחרי כל השטויות שיש. למרות שתל אביב לא הייתה עיר תמימה בכלל, הייתי מאוד זהירה ותמיד ידעתי לשים גבולות ולשמור על עצמי. באחת ההופעות, כשהייתי בת 18, אמא שלי דיברה עם אהוד בנאי והוא אמר לה, 'איזה יפה הבת שלך, שומרת על צניעות'. שום דבר ממה ששידרתי לא לקח למקום אסור".

אלבום בגיל 23
לתחום השירה היא נקלעה במקרה, כשסחרוף ביקש ממנה יום אחד לעשות לו קולות לשיר 'בעל זבוב'. "נכנסתי לאולפן ושרתי, וזה היה מאוד מלחיץ, כי גם סחרוף וגם דן תורן הסתכלו עליי ובחנו אותי. לשמחתי הם אהבו את התוצאה. אחר כך סחרוף עשה מוזיקה לסרט הילדים 'קלרה הקדושה'. הוא זכר שיש לי קול שמזכיר ילדה וביקש שאשתתף. מאותו רגע עליתי איתו לבמות, אמנם בקטן ומאחור, אבל הייתי שם, ובהמשך התחלתי להיכנס יותר חזק לעניין. שיתפתי פעולה עם ברי ואביב גפן בדיסק שהם הוציאו, עם אהוד בנאי, עם פורטיסחרוף ועוד".

בשנת 2,000 קיבלה רוטר מסחרוף הצעה שאי אפשר לסרב לה - להוציא אלבום משלה. "הייתי אז בת 23 וזה באמת היה התגשמות כל החלומות שלי. מצד שני, לא רציתי להיות בובה על חוט, ופתאום ברי יהיה זה שיכתוב ויפיק לי את כל השירים? כל הכסף והאמנים שרציתי לעבוד איתם עמדו לרשותי, אבל זה עדיין לא ריצה אותי. התחלתי לנסות להמציא את עצמי, לחשוב מי אני ומה אני רוצה להביע. זה היה מסע עצמי לא פשוט בכלל".



האלבום שרוטר מספרת עליו הפך להצלחה ובעיקר הנפיק את הלהיט שלא הפסיק להתנגן ברדיו, 'ארוץ אליך', ועד היום מושמע לא מעט. למרות זאת, רוטר מעדיפה להתנתק ממנו. "אם שיר הופך ללהיט זה לא בהכרח אומר שהוא טוב. גם השיר 'אני לא זמין, אני לא פנוי' היה להיט".

לא היית שלמה עם האלבום?
"לא, הרגשתי שהאלבום הזה הוא לא אני. הטקסט של 'ארוץ אליך' לא ממש מושקע, אבל לא רק השיר הזה אלא הכל. כשאני שומעת ברדיו שירים מהאלבום הזה, אני מרגישה שזה לא שלי".

מה קרה כשהגיעה ההצלחה?
"הכל השתנה. פתאום היו המון ראיונות לתקשורת, הזמנות לאולפני טלוויזיה שבסיומם צריך לשיר, ואני אף פעם לא חשבתי שאני שרה מספיק טוב. הייתי ב