הרעשה כבדה. רק כך ניתן לכנות את המהלך שבו כל בכירי הזמר הים תיכוני הוציאו סינגל תוך יומיים, לאחר תקופה ארוכה שבה היו רדומים. אולי אלה הצעירים שתפסו להם את הבמה, אולי זה ציון 27 שנה למותו של זהר ארגוב והרצון להראות שיש דור המשך לא פחות טוב, ואולי ההבנה שהז'אנר כולו נתקע, ויש צורך בפעולה מאסיבית כדי לאושש אותו. התוצרת, אם תהיתם, היא לא משהו ששווה להתפאר בו, במיוחד כשהיא מגיעה מהטופ של הז'אנר, שחלקו הגדול מוכיח עד כמה הטענה שהוא תקוע נכונה.

כבר הורדתם את האפליקציה של mynet?

אייל גולן חזר לעבוד עם יוסי גיספן, והתוצאה היא עוד שיר אהבה קליט אבל לא משמעותי; דודו אהרון חבר לדקלה המצוינת, אבל היא לא הצליחה להביא אותו אליה כפי עשתה לאביתר קורקוס, למשל; עפר לוי הפגיז עם שיר דאנס, ומבצע גם בלדה שמנסה לחקות את לוי של השנים הקודמות, אבל לא מצליחה לחדור את הגרעין הקשה שלו; זהבה בן שוב הפציעה עם שיר סמי־בכייני, שנראה שנלקח מהרצועה האחורית של אלבומה הקודם, ודומה שלא הפיקה את הלקח מכישלונות העבר.

וישנו היוצא מן הכלל - ישי לוי, שבשנים האחרונות הבין שאי אפשר לעמוד במקום ולתת לקהל את אותם שירים בצורה כזו או אחרת. לוי הוא היחיד שעוד הצליח להביא משהו אחר, "טעם של פעם" מכנים זאת, ולהוכיח שאין לו מתחרים כיום. אחרי שקטלו אותו והמשיכו להתייחס למעלליו מחוץ לבמה, לוי עונה בשיר המצוין 'סלחי לי' (מילים ולחן: אופיר כהן), ומראה איך זמר צריך לשמר את עצמו לאורך שנים, לחדש ולהתחדש ולשמור על מעמדו בצמרת.



ללוי, בניגוד לגולן למשל, אין צבא של אנשי יחסי ציבור שמדבררים אותו בכל מקום ומגנים עליו בכל פעם שהוא נופל, והוא נופל. את ההסתבכויות הקטנות שלו הוא נאלץ להסביר בעצמו, ויש מי שרק מחכה לו בפינה כדי לנעוץ בו שיניים ולהדגיש את בעיית הסמים שלו. את התשובות, ישי לוי נותן באלבומים מצוינים שהוציא בשנים האחרונות. המוזיקה שלו, כמו זו של חיים משה או זהר ארגוב (שמת לפני 27 שנה ועדיין חי בכל בית), מדברת בעד עצמה ורק משתבחת עם השנים, ואת זה שום יחצ"ן לא יכול לטשטש.

טורקיז עושה פיירוז
היא אחת הזמרות הבולטות בעולם הערבי, וגם בישראל חולקים לה כבוד גדול. אחרי שכמה שירים של פיירוז חודשו בעיקר בז'אנר הים תיכוני, מגיעה להקת טורקיז ומוציאה מיני אלבום מחווה לזמרת הלבנונית. אז מה כל כך מיוחד בזה? ההרכב של טורקיז, שכולל את דלית פרידמן ואורן אליעזרי, לוקח את השירים של פיירוז למקום אחר, רוקיסטי יותר, וגם הצליח לגרור כמה תגובות נזעמות ממאזינים ערבים שתהו מה בין העוצמות והכאב של פיירוז לבין השירה המערבית של פרידמן חסרת המבטא המזרחי/ערבי.

פיירוז אינה נחשבת לאוהדת של ישראל, בלשון המעטה, אך המוזיקה שלה (במיוחד 'חאבייתק' המצמרר) תפסה כאן חזק. בטורקיז נאמנים לתרגום המקורי, אך הלחנים רחוקים ממנו. אחרי 'שאלו אותי' המקפיץ (Fairouz-Sa'alouni Ennass) הוציאה טורקיז בשבוע שעבר את 'לאהוב אותך', שהוא להיט דאנס לכל דבר, ובעצם הפכו את המחווה שלהם למשהו שלא ממש נותן להזדהות עם הזמרת הלבנונית. ובכל זאת, שווה לשמוע כיצד נשמעים טקסטים של פיירוז בלבוש מערבי ובביצוע נטול סלסולים, התוצאה אולי תפתיע גם אתכם.

סינגלים
אוריאל שלומי – 'סוגר מעגלים'. כמה קסם יש בשיר הזה שכתב והלחין ראובן אלוני, שמצליח לזרוק את כל מי ששומע אותו אל מחוזות ילדותו, ונותן כבוד לקהל המאזינים. שלומי, בקולו המיוחד והמלטף, מספר את הסיפור בצורה מושלמת, ומראה שגם בשנת 2014 אפשר לייצר קלאסיקה.


מתן בוזנח – 'והיא תשוב'. שיר שתופס משמיעה ראשונה, גם אם שוב מדובר על אהבה וכדומה. ביצוע טוב של הזמר, עיבוד מצוין ולחן עשיר, שמשרת את הזמר ובעיקר מתעלה מעל הנוסחה הקבועה שתפסה לה מקום נרחב אצל זמרים צעירים.


שני יצהרי – 'צמוד צמוד'. התהפוכות בקריירה הקצרה של יצהרי הן משהו שספק אם ניתן להסביר. אחרי ניסיון למתג אותה כזמרת ישראלית ולהוציא אותה מהים תיכוני, היא שוב קופצת ראש לבריכה ריקה ממים עם שיר מיותר ושטחי.


אתי ביטון – 'היי'. שמישהו יגיד לביטון שעונת החתונות כבר נגמרה ואפשר להרגיע עם שירים מסוג זה, שמיועדים בעיקר לכבוש את הרחבות. ביצוע צעקני, צורם ומיותר, שגורם לך לצעוק לה "היי, היי, אולי תנמיכי?"