הטריק הידוע של מבקשי הפרובוקציות הוא ללכת לאלה שיספקו את הסחורה על בטוח. זה כמו לשלוח כתב לראיין רב כדי שישאל אותו על הומואים ולסביות או שירת נשים בצה"ל, כשברור מה יהיו התוצאות. אמנון לוי (פנים אמיתיות) הפך בחודשים האחרונים לרודף רייטינג, וכשזה לא מצליח לו, הוא פונה למגזר שהוא אוהב כל כך לחבוט בו – המזרחי. כי מה פשוט יותר מלכוון מיקרופון או מצלמה לכיוונו של זמר מזרחי או סתם נציג של עיירות הפיתוח כדי שידבר על קיפוח, אשכנזים או דת וטומאה גם יחד?

הצטרפו ל"ידיעות השפלה" בפייסבוק

עופר לוי היה רק האמצעי. גם כשקלט את הטריק של המראיין ("אתה כאילו לא רוצה שנדבר על זה אבל גורר אותי לשם"), המשיך אחד הזמרים הטובים בישראל לירות לכל הכיוונים, כי זה טבוע בו ואי אפשר להוציא את זה ממנו. ולא ששמענו ממנו משהו חדש או מפתיע, אבל אמנון לוי נהנה מכל רגע, רק כדי להפגין תמיהה מזויפת.

כל תחקירן מתחיל היה אמור להיות מודע לדעותיו ועמדותיו הקיצוניות של הזמר, ולא צריך יותר מגוגל בשביל זה. התנהלותו של המראיין בראיון כולו העידה שהוא לא ראה בדל הופעה של עופר לוי מהזמן האחרון אפילו ביוטיוב או בדיסק (הפתעה מכך שהוא פותח את ההופעה ב'שמע ישראל'? נו, באמת) או כאילו לא מודע לדעותיו על הומואים ולסביות, שמתנוססות כבר שנים בכותרות כל ראיון שנתן אי פעם. אפילו על תקופתו במיינסטרים עם לאה לופטין (דיסק שלם של חידושים לקלאסיקות ישראליות) לוי מדלג, רק כי זה משרת לו את הסיפור על המזרחי הדחוי, זה שמעלה על הבמה אנשים ומבקש מהם להניח תפילין, השם ישמור.

כמעט בכל תוכניותיו של אמנון לוי דומה שהוא נחת מכוכב אחר, מה שמגחיך עוד יותר את הסיטואציה. כשזה מגיע למזרחים, הוא הופך להיות חד ומסגרתי הרבה יותר. דומה שבני עדות המזרח ממשיכים לשלם את מחיר ההכאה על חטא של האיש, שבילדותו ונעוריו ביקש למחוק את תרבותו והתבייש בה. האיש שהסתיר את המזרחיות שלו, הפך בעיני עצמו לשופט של העדה, לאיש שיחליט עבורה מה נכון או לא נכון, מה פרימיטיבי ומה מתקדם ("עופר חי במושגים של פריד אל אטרש", הוא נשמע אומר).



אמנון לוי לא בא באמת לחפש תשובות אצל עופר לוי. כל הרעיון היה לתת למראיין עוד כמה דקות 'להזדעזע' מאמירות של הזמר, רק בשביל שתהיה לו עוד הזדמנות להוקיע את מה שהוא בורח ממנו כל השנים – המזרחיות שלו. באחד הקטעים הוא מבקש מלוי לשיר לו 'פריד אל אטרש' ("לא יודע להגיד לך מה, תשיר ואני אזהה"), כאילו כל המזרחיות מסתכמת בזה, בגלותיות, כאילו שלמזרחים לא הייתה תקומה בישראל, כאילו לא היה אלבום מחווה של דודו טסה לדודו ולסבו העיראקים, כאילו לא קיים ז'אנר כזה בישראל.

לוי מסלסל קטע מ'הוואל המסה' (ואפילו לא טרחו לתרגם את המילים, אלא כתבו בעברית פונטית וגם שם טעו) אבל תוהה בפני המראיין שלו אם זה 'עדי רביע' (האביב) של פריד, ושניהם זורמים בחוסר הידע שלהם. ואולי הקטע הזה, יחד עם הסיום שבו מודיע המראיין לוי לזמר לוי שהם משוגעים שרוצים את אהבת הקהל, מעיד עליהם: מדובר בשניים שיכולים לעשות כל כך הרבה לקידום עדות המזרח, אבל בשם הרייטינג קוברים אותן בכל פעם מחדש.

כל המזרחים דומים
"אז מה יש לך להגיד על אייל גולן?", נשאל כל זמר מתחיל או מתקדם מהז'אנר הים תיכוני, גם כשהוא עסוק בהפקת קליפ לעצמו או מנסה לקדם את שיריו. רובם שומרים על שתיקה מביכה או אומרים שהם לא מתעסקים בזה, כי באמת מה כבר יש להם להגיד? הם לא מצויים בפרטי החקירה אבל נדרשים להביע דעה כאילו הרגע סיימו משמרת בתחנת המשטרה וראו את הראיות של החוקרים, כך שהם יכולים לגבש דעה.

ההתייחסות לז'אנר הים תיכוני/מזרחי כמקשה אחת, באה לידי ביטוי כשאחד הזמרים מסתבך. ברגע הזה נמחקים כל הפנים והשמות, ואף אחד לא מבדיל אם מדובר בליאור נרקיס, מושיק עפיה או דודו אהרון, כי כולם 'ים תיכונים'. וככאלה, הם נדרשים לענות על כל השאלות בפרשה הנגמרת - לא נגמרת של הזמר המפורסם, כאילו הוא כל התחום ואין עוד בלתו. יש בזמר הים תיכוני הרבה כישרון שהולך לאיבוד או לא מקבל את החשיפה הראויה לו בגלל ההתייחסות התמידית לגדולים ביותר. אז לא צריך גם ברגעים האלה להקטין אותם עוד יותר לטובת עוד משפט סתמי וחסר בסיס על הפרשה.

סינגלים
גל סינואני - 'לא מוותרת'. כל משפחת סינואני התגייסה לטובת החדש של הבן גל שמקפיד לבצע, אבל נדמה ששירים כאלה שמענו בכמויות ודי מיצינו אותם. יום אחד אני אתהה למה בז'אנר תמיד פונים לאלוהים, ובשיר הזה יש שני אלוהים, מה שמגביר את התחושה שגם סינואני צריך מתווך שיוציא אותו מהמקום וייקח אותו קדימה.

שי סבג - 'בואי הלילה'. בעונה הזאת פחות מתחתנים אך השיר והקול של סבג בהחלט מחממים את הלב. שיר ראשון לזמר בן ה־30 שמנסה להביא משהו אחר ואולי בצורה הזאת להתבלט כדי לפרו