20 בנובמבר, מעט אחרי השעה שש בערב. החושך כבר ירד על הרחוב ורוח קרירה של סוף הסתיו נשבה מכל עבר. בחדשות דיווחו הכתבים השונים על הפסקת אש שעתידה להיחתם בשעות הקרובות ועימה תגיע גם הפסקת האש המיוחלת, שתשים סוף למעגל הדמים שהוליד מבצע "עמוד ענן".

רודפי הקסאמים שלא מפחדים מהסכנה
הצטרפו ל"ידיעות השפלה" בפייסבוק

לפתע, יללת האזעקה קטעה את השקט הפסטורלי. האזעקה, שנשמעה פעמים בודדות ברחבי גוש דן, הצליחה לשלוח עשרות אלפים היישר אל המרחבים המוגנים ברחבי ראשון לציון. דקה לאחר שנשמעה האזעקה, המתינו תושבי העיר לקול הנפץ החזק, שיסמן עוד יירוט מוצלח של כיפת ברזל. אבל הקול לא הגיע. שניות לאחר מכן פילח את העיר קול פיצוץ אדיר. טיל מסוג פאג'ר 5 פגע ישירות בבניין בן שבע קומות ברחוב עסיס 30 בשכונת כרמים במערב העיר. למרבה המזל, לא היו נפגעים בגוף, אך ההרס שהותיר אחריו הטיל לא הותיר מקום לדמיון. תמונתו של הבניין שהושחת מן המסד ועד הטפחות הפכה לאחד מסמליה של המלחמה.

כמעט עשרה חודשים חלפו מאז. הדיירים, שאיבדו את קורת הגג שלהם, מתמודדים, בנוסף לנזק שנגרם לרכושם, גם עם צלקות נפשיות לא פשוטות. חלקם נעזרים בטיפולים פסיכולוגיים, חלקם מעדיפים להדחיק וחלקם משדרים שהכל בסדר, אך בחדרי חדרים מודים שלא יעמדו בעוד סבב לחימה שכזה.

תכונת חגי תשרי מורגשת כבר באוויר. אנשים עורכים קניות, מחדשים בגדים, קונים מתנות, אבל דיירי רחוב העסיס, כך נדמה, לא מצליחים להתחבר לחגיגה. קשה להם להאמין שכמעט שנה תמימה חלפה, ועדיין, את החגים הם ייאלצו לחגוג בבית אחר, כשכל החפצים שלהם עדיין ארוזים ומאופסנים. כעת, כל מה שנותר להם הוא להתפלל שבשנה הבאה הם יישבו על המרפסת בבית החדש והמשופץ שלהם ויספרו ציפורים נודדות.

לחגוג בדירה קטנה וצפופה
יעל ג'רפי, נשואה ואמא לשלושה ילדים, זוכרת היטב את הרגעים המפחידים של אותו לילה. "האזעקה תפסה אותי בבית", מספרת ג'רפי. "אני מתגוררת בקומת הקרקע של הבניין. נכנסתי לממ"ד יחד עם שתי בנותיי. לא לגמרי סגרנו את הדלת ושמענו 'בום' חזק. זכוכיות עפו לכל עבר ודי היה לנו ברור שזה פגע מאוד קרוב. הבת הגדולה שלי אמרה מיד שזה טיל שנפל ליד הבית. עשן לבן עלה מכיוון אחד החדרים וחששנו שפורצת שריפה, לכן ברחנו החוצה. בינתיים הגיעו כוחות ההצלה והתחילו לפנות את האנשים. כשיצאנו החוצה הבנו שהטיל פשוט פגע מעל הראש שלנו".

בשעות הראשונות סירבה ג'רפי להתפנות מהבניין. "נשארתי שם עד שעת לילה מאוחרת. רציתי להבין מה קרה ולראות מה נשאר מהדירה שלנו. את מה שעברנו הפנמנו בשלבים. גם היום, כשאני מדברת על זה, אני לא לגמרי מבינה את מה שעברתי. אנחנו עדיין בתוך העשייה, ולא הכל ברור. רק כשנחזור לבית שלנו ונתחיל את החיים מחדש, אולי אוכל להבין מה שעבר עליי וההבנה תהיה שלמה".

היכן אתם מתגוררים לאורך כל התקופה?
"בלילה שאחרי עברנו, כל המשפחה, לבית מלון, כי זה לא פתרון להתחיל לחפש קרובי משפחה לישון אצלם. ברגע שאמרו לנו שמדובר בתהליך שיימשך כמה חודשים, הבנו שאי אפשר להמשיך לגור במלון ושכרנו דירה. היה חשוב לי להחזיר את המשפחה לשגרה, לכן שכרנו דירה בשכונה סמוכה, כדי שהילדים ימשיכו ללמוד במסגרות החינוכיות שלהם".

ידעתם תוך כמה זמן תחזרו לדירה?
"ההערכות דיברו על שמונה חודשים. כבר אז היה ברור שזה לא באמת יימשך שמונה חודשים אלא ייסחב לפחות על פני שנה. אין ספק שזה לא מצב קל וכולנו רוצים לחזור הביתה כמה שיותר מהר. אני מקווה שכשתחלוף שנה, באמת נהיה שוב בבית שלנו. אני מנסה להיות אופטימית ולהאמין שבסוף נובמבר נהיה שוב בבית. יש התקדמות ובבניינים שלידנו כבר יש מספר דיירים שחזרו להתגורר בדירות שלהם".

איך את מסכמת את התקופה שעברה עלייך עד היום?
"זאת שנה לא פשוטה. עברנו תהליך קשה. התמודדנו עם כל כך הרבה דברים, החל מהשיפוצים בבניין, דרך העמידה מול הרשויות ועד לדרישת פיצויים. אנחנו חיים בתחושה של מאבק תמידי, אבל הנחמה שלי שזה עומד להיגמר".

אתם מרגישים שיש עם מי לדבר?
"בהתחלה היה רצון מאוד גדול של כל הגופים לעזור לנו. כולם אמרו לנו שהם כאן בשבילנו, אבל בהמשך זה נעלם. מס רכוש הפך להיות פחות סבלני ואני מניחה שגם להם העבודה לא קלה".

כבר קיבלתם את הכסף?
"עדיין לא קיבלנו את כל הכסף, כי יש הרבה דברים שנמצאים במחלוקת ודברים שאי אפשר לבדוק. אני מקווה שבזמן הקרוב גם זה יסתיים. יש דברים שאנחנו עוד בודקים. אנחנו לוקחים בחשבון שחלק מהתשלום ייצא מהכיס שלנו. מן הסתם לא ייתנו לנו הכל וברור לנו שזה לא יחזור להיות מה שהיה".

איפה תחגגו את ראש השנה?
"את החג ככל הנראה נעשה אצל ההורים, שגם הם נאלצו לעבור לדירה שכורה כי גם הבית שלהם נפגע מהטיל. נחגוג שם בלית ברירה, בדירה קטנה וצפופה. זה לא