יורדים מהכביש: מספר ימים אחרי תאונת הדרכים שקטלה בשבת האחרונה את חייהם של רוכבי האופניים יצחק סימון ושלום גרוסמן ז"ל, התחושות בקרב קבוצת הרוכבים קשות. ביום שני הגיעו כעשרה מהם לבסיס הקבע, בית הקפה בקאנטרי "גלי הדר" בראשון לציון, שם "עשו חושבים" בכל הקשור לחיים המשותפים בדרכים.

בואו להצטרף לעמוד הפייסבוק של "ידיעות השפלה"

שבוע לא קל עבר עליהם, נקרעים בין שתי ההלוויות, ביקורי ניחום אבלים וביקורים בבתי החולים, שם מאושפזים שלושה רוכבים נוספים שנפצעו, אחד מהם קשה הסובל מפגיעת ראש.



מרק ירום: "עד עכשיו לא הפנמתי שהם אינם. אני שומר על שפיות בכך שאני מעסיק את עצמי בביקורים אצל משפחות וחברים. בלילות אני מתעורר ומתפרק. אנחנו לא גיבורים". חבר אחר מוסיף: "הריצה היא תרפיה. ביום שני יצאנו לרוץ יחד".

הם נפגשים בקפה בקאנטרי במשך עשור. רוכבי האופניים והאתלטים שעוסקים בטריאתלון התגבשו לכדי קבוצה של 50 איש, בהם נשים. רוב החברים בגילאי 50 פלוס, חלקם מעל 60, אבל הגיל לא עוצר אותם לרגע, להיפך.

בזמן שאתם עדיין ישנים הם יוצאים לריצת בוקר (מסלול של 10 או 15 קילומטר) או שוחים בבריכה. בשבתות הם יוצאים בקבוצות של 10 עד 15 חברים למסלול רכיבה בן 80 עד 120 ק"מ, ממש כמו בשבת שבה אירעה התאונה.

האתלטים משתייכים לעמותת "ליאור", על שם ליאור שבתאי ז"ל שנהרג בלבנון בשנת 97', ומקיימים מירוץ לזיכרו מדי שנה. האהבה לספורט חיברה ביניהם לראשונה, ובהמשך נוצרו קשרי חברות עזים, שהובילו לטיולים רגליים משותפים ואפילו לנסיעות לחו"ל.

"זו החלטה אישית של כל אחד ואחד אם להמשיך לרכוב או לא", פותח ברקוביץ' את הדיון שעומד מעליו סימן השאלה הגדול - לאן ממשיכים מהטרגדיה הזאת? "יש דעות לשני הצדדים. אני החלטתי שלא לרכוב עוד. אף פעם לא פחדתי מכלום, אבל כאן מדובר בחברים כל כך קרובים. אולי היתר ישובו אחרי הפסקה, כשהמצב יירגע, קשה להגיד", הוא אומר ומודה כי המשפחות לא מרוצות.

"יש לחץ מהמשפחות, יש מישהי שאפילו מטילה וטו על בעלה שלא ירכב. יש נשים שלוחצות יותר ויש שפחות. אשתי תמיד לחצה אבל הייתי חזק. הפעם זו החלטה שלי להפסיק".

חבר נוסף מרגיש גם הוא את הלחץ: "זה תלוי במשפחות, יש עלינו לחץ כבד. רואים את האלמנות ומה שעובר עליהן. אני צריך לחשוב על זה. אולי במתכונת אחרת, עם רכב ליווי שישרה עלינו ביטחון זה אפשרי".

ערן רפפורט, רופא צעיר בשנות ה־40 לחייו, חבר חדש בקבוצה, אומר שעוד לא החליט: "בינתיים אני חרד להיות על הכביש, ואין לי אישור מאשתי". שלמה אשפיז, איש תוכנה, מהוותיקים שבחבורה: "צריך להיות אידיוט גמור כדי לחזור לרכוב על הכביש בצורה הנוכחית. אבל חשוב להבין - הפעילות הספורטיבית היא כמו סקס בשבילנו".

הכתבה המלאה תתפרסם בסוף השבוע ב"ידיעות ראשון"