יריית הפתיחה למאבק: באפריל האחרון, כשבז'נבה נפתחה "ועידת האו"ם נגד גזענות 2009" עלה מנהיג איראן, מחמוד אחמדינג'אד, לשאת את נאומו המסית. מלבד עזיבה מאסיבית של נציגי מדינות מערביות, נאלץ אחמדינג'אד להתמודד עם מחאה יצירתית, שהתרחשה מטרים בודדים ממנו: קבוצת סטודנטים מצרפת ומישראל, חבושים בפאות ליצנים, שהשתדלו להפריע לדבריו ככל האפשר. הליצנים, אמנם, הושלכו מן האולם, אבל הנואם שעל הבמה הבין, שמדובר רק ביריית פתיחה. התאחדות הסטודנטים יצאה לדרך תחת הכותרת "פעילות מחאתית והסברתית כנגד משטר אחמדינג'אד".

האיש שמאחורי פאות הליצן הוא בועז טופורובסקי, יושב ראש התאחדות הסטודנטים בישראל. "לפני ועידת דרבן השנייה, ראינו את הבעייתיות שיש במנהיג מדינה מוסלמית, שקורא להשמדת ישראל מעל במה של האו"ם", מספר טופורובסקי. "היה לי ברור שאני וההתאחדות חייבים לעשות כל מה שאפשר כדי להביך אותו ולסתום לו את הפה".

מאז, הוקם בהתאחדות הסטודנטים חמ"ל, שרודף את אחמדינג'אד לכל מקום. "אני רוצה שהוא יידע, שבכל פעם שהוא יוצא מהמדינה שלו, יש אנשים שמתכננים לעשות לו בעיות, וגם עושים אותן בפועל. שיבין שאין מצב שהאנשים שהוא מאיים להשמיד ישתקו".


איך חדרתם לוועידת האו"ם בז'נבה?
"שלושה סטודנטים מאגודת הסטודנטים היהודים בצרפת הגיעו לאולם בבוקר והתחבאו. הצוות הישראלי גילה מעלית אחת ועשה פעולת הסחה לשומר. אני התחזיתי למדריך באו"ם וליוויתי, כמה אירוני, קבוצה של איראנים לאולם. כשאחמדינג'אד התחיל לדבר, שלפנו פאות של ליצנים וצעקנו לעברו "גזען". תוך שניות המאבטחים השתלטו עלינו והוציאו אותנו מהאולם. למרות ששמו אותנו ברשימה השחורה של האו"ם, זה עצבן את אחמדינג'אד ועורר מודעות לכך, שהוועידה הזאת היא כולה קרקס".


ההפגנה בברזיל. גם טופורובסקי היה שם. צילום: רויטרס

בפעם השנייה, כשהם כבר חמושים בניסיון, טסו טופורובסקי וחבריו לברזיל, שם ביקשו להפריע לאחמדינג'אד בעת ביקורו הממלכתי שנערך לפני כשלושה שבועות. "היה ברור לי שאם אני כבר בברזיל, אין מצב שאני לא ממשיך עם הבלגנים והחלטתי לנסות להסתנן לאוניברסיטה. התלבשתי כמו סטודנט וניסיתי להתחזות לעיתונאי, אבל לא הצלחתי לעבור את מעגלי האבטחה. החלטתי שאם זרקו אותי מהדלת, אני אחזור דרך פרצה כלשהי, והתחלתי ללכת מסביב לאוניברסיטה, בין העצים. זאת הייתה דרך לא סימפטית, בסבך ג'ונגל, ופגשתי בדרך נחשים ויצורים נוספים. בסופו של דבר טיפסתי על גדר תיל ונכנסתי לאוניברסיטה".

מה הייתה המטרה?
"להביך את אחמדינג'אד ולזרוק עליו כריך עם חזיר במהלך הנאום. הבעיה הייתה, שלא נתנו לי להיכנס. ניגשתי לאחראית יחסי הציבור, הצגתי את עצמי כעיתונאי מרומניה וביקשתי להיכנס. בהתחלה היא סירבה, אבל אחרי שהתחננתי והשארתי פיקדון, היא אפשרה לי להיכנס והושיבה אותי בשורה השלישית, יחד עם עיתונאים נוספים. מאחר ושיחקתי בעבר במכבי ראשון-לציון בכדוריד, חשבתי שאין לי שום סיכוי להחמיץ את הפגיעה, אבל כשנכנסו לאולם המאבטחים האישיים של אחמדינג'אד, אחד מהם הצביע לעברי וצעק: "הוא ישראלי".

שירותי הביטחון הברזילאים לקחו אותי לחדר צדדי, שם ראו שאין לי כלום מלבד בקבוק מים וכריך, אבל המאבטח האיראני התעקש שהוא זוכר אותי מז'נבה והתחיל לצעוק ולאיים עליי. מצד אחד הייתי מבואס כי לא הצלחתי להשפיל אותו כמו שרציתי, מצד שני הצלחתי לסתום לו את הפה".

נכון להוציא את כספי הסטודנטים דווקא על זה? הסעיף התקציבי של קשרי החוץ בהתאחדות גדול מהסעיפים הנוגעים לאקדמיה ולמעורבות חברתית. הוצאתם כ-190 אלף שקל בשנה האחרונה על משלחות, כנסים וסמינרים בחו"ל.
"חזון ההתאחדות הוא לא לעסוק בעולמם הצר של הסטודנטים, אלא לפעול לשינוי חברתי ולשתף פעולה בכל העולם. אנחנו חברי הנהלה באיחוד הסטודנטים האירופי, זה משהו שאי אפשר להקל בו ראש".

הכתבה המלאה מתפרסמת בסוף השבוע ב"ידיעות ראשון".