כשהיה ילד סבל רזיאל עמר מראשון לציון ממחלה בדרכי השתן, שגרמה לפגיעה בכליותיו. "זו מחלה שבה חלק מהשתן במקום לצאת החוצה חזר בחזרה וזיהם את הכליה".

עם השנים הלך והידרדר מצבו ועמר, כיום בן 35, נשוי ואב לשלושה, נזקק להשתלת כליה.

(מימין) עמר וביטון. צילום: פרטי

חברים רבים ביקשו לתרום לו כליה, וגם המשפחה נבדקה, אבל איש מהם לא נמצא מתאים. "ואז יום אחד הפתיע אותי החבר הכי טוב שלי, הנשמה התאומה שלי", נזכר עמר בהתרגשות. "הייתי בתקופה של הכנה לדיאליזה והוא אמר לי: 'תראה, לא רציתי לספר לך אבל אני עושה בדיקות ואני בהמשך מתכוון לתרום לך כליה'.

"זה הכי ריגש אותי בעולם. הוא סיפר לי את זה בחצי דמעות והוא היה ארבעה חודשים לפני חתונה. הוא אפילו כבר דיבר עם ההורים שלו ועם אשתו לעתיד, וקיבל מכולם את ההסכמה. את התהליך הוא התחיל בלי לספר לי ואמר לי 'הרבה נשללו והרבה לא מצליחים כי רק את הכליה שלי אתה תקבל ואתה תראה שאני מתאים לך'. ירדנו עם הכלבים לטייל וזה היה סוג של חלום כי משהו באנרגיה בינינו הרגיש הכי טבעי בעולם, הוא החצי השני של החיים שלי מלבד אשתי".

אלי ביטון, קצין בצה"ל, היה לקראת תפקיד חדש בצבא, שאותו ביקש לדחות כדי לבצע את הניתוח, לאחר שהתגלה כי אכן ישנה התאמה מושלמת בין השניים. לפני שלוש שנים התבצע ניתוח ההשתלה שהוכתר כהצלחה, ועמר קיבל את חייו בחזרה.

עמר מסביר שאין לו באמת דרך להחזיר לחברו הטוב על התרומה, "אין דרך להגיד תודה על דבר כזה. אני הכרתי תודה בשתי דרכים: קראתי לילד שלי על שמו וזה משהו שיהיה חרות במשפחה שלנו ותמיד נזכור את החבר שהציל את אבא, לילד שלי קוראים אליעד, שנזכור את אלי לעד. הדרך השנייה היא בהצלת חיים, אמרתי לו: 'תדע שהצלת עוד הרבה אנשים בחיים, כי מהמקום הזה שהצלת אותי אני מתחייב להציל אחרים', עברתי קורס והיום אני חובש ברפואת חירום באיחוד הצלה ולא מעט פעמים סייעתי בהצלת חיים ובהחייאה".

בנוסף להתנדבותו באיחוד הצלה, עמר מתנדב בארגון 'ידידים – סיוע וחילוץ בדרכים', וב'לתת כבוד' – תמיכה ובדיקות שגרתיות לניצולי שואה בודדים כדי למנוע הידרדרות רפואית.