פעם החלטתי לרוץ לבחירות של מועצת תלמידים. הייתי ילדה לא מאוד ברורה, קצת מודאגת מדי לגילי, ממש לא קלילה ולגמרי לא מוקפת חברות צוהלות, ורדרדות ומקובלות.

אבל היה לי חלום.

אם אתם לא יודעים למי להצביע לכו לפגוש את המועמדים | צילום: ShutterStock

רציתי לשנות את בית הספר. חשבתי שנכון יהיה למלא את היום בחוגי אמנות, מוזיקה ויצירה ולהפוך את בית הספר ומסדרונותיו למקום פחות אפור ויותר צבעוני.

אז רצתי למועצת התלמידים למרות ששום סיכוי לא זרח לי באופק ושום סקר לא ניבא לי כלום.

כל יועץ אסטרטגי היה מהמר נגדי ומשכנע אותי לקחת את הכסף (שלקחתי מההורים והוצאתי על טושים ובריסטולים) ולברוח. לוותר. 

אבל אני האמנתי. האמנתי שיקשיבו לי.

והאמנתי שאני אסחף את ההמונים בכיתה כי האמנתי ברעיון שלי שבית ספר יכול להיות חגיגה.

× × ×

אי אפשר להחמיץ את הבחירות המקומיות המתקרבות אלינו בשלטי ענק בכל פינה.

המדינה מכוסה שלטים שניבטים מהם פרצופים של כל מיני אנשים חביבים יותר או פחות, שהמשותף להם שאת רובם אנחנו לא מכירים.  

רוב המועמדות (המעטות מדי) והמועמדים מצולמים חזקים וחסונים, אך גם נראה שיש בצילומים ניסיון להראות טיפה רוך ואמפתיה. שנאמין שאפשר לתת להם לשמור על שכונתנו. 

וליד הצילום כתוב שמם וסלוגן קצר עם הבטחה. למען הצעירים, למען הקשישים. נגד בנייה, בעד בנייה.

במקום אחד שבו ביקרתי חלפתי על פני שלטים רבים שבהם היה כתוב: "רני יותר טוב מעופרה".

ורק ליד בית הקפה ביישוב היה שלט אחד שנכתב בו: "עופרה יותר טובה מרני".

ואז נזכרתי במסע הבחירות שלי למועצת התלמידים. זה שהיה חסר סיכוי. מול גלית מלכת הכיתה.

× × ×

יש מקומות שבהם המרוץ צמוד, והאמוציות מטורפות. יש מקומות שבהם המנצח ידוע מראש, וכולם מפהקים.

ביישוב אחד כולם מדברים על אשה אחת שכותבת כבר חודשים מכתבי נאצה פוגעניים עלומי שם לכל מיני אנשים.

יש כמה מקומות שבהם ניטשת מלחמת עולם מקומית, ובמקומות אחרים מחלקים פרחים.

וכולם עושים חוגי בית ומבטיחים הבטחות. מבטיחים דברים לאזרחים שרובם די אדישים לכל העניין.

× × ×

המאבק הכי קשה היום הוא מול האדישות. מול זה שבאמת הלב של כל כך הרבה אנשים סגור מול מי שמנסים למכור להם דברים. חפצים. כרטיסי חבר. התחייבויות.

והאנשים האלה מנסים עוד למכור לנו את עצמם. שזה אפילו יותר מסובך. 

× × ×

אני לא יודעת כמה מכם עמדו פעם וחילקו פליירים (דפי פרסום). אני עשיתי את זה לא פעם. אז רק תדעו שאנשים (כלומר רובכם) מוכנים לעשות הכל (לקפוץ לכביש, לזחול מתחת לבלטות ועוד) כדי שלא ייתנו להם את הדף הזה שהם עוד רגע יזרקו לפח. ואולי בצדק. נמאס שרוצים מאיתנו.

× × ×

ואם לא די בכך, יש גם שחיתות וקומבינות וג'ובים, ומקומות שבהם הכל מכור מראש.

ובסוף השכן המקסים מקומה חמש רב עם השכנה הטובה מקומה ראשונה, והאיש מהמכולת מפסיק לדבר עם האשה מהמספרה.

כל הארץ רוגשת וגועשת.

× × ×

"איך את?", שאלתי חברה שמתמודדת.

"זה תהליך מאוד מטלטל. לא תיארתי לעצמי שאעבור כזו רכבת הרים", היא כתבה לי.

ונזכרתי בעצמי בתחילת הדרך של יאיר בפוליטיקה, ואיך גם אני לא הבנתי איזו רכבת הרים מטורפת זו. הרבה יותר ממה שזה בכלל נראה.

× × ×

אז אני רוצה להגיד משהו על עופרה ורני, על משה וחגית — האנשים שניבטים אליכם מהשלטים בשכונה.

רוב האנשים שרצים לבחירות ביישוב שלהם הם אנשים טובים.

אלו אנשים שאכפת להם, שזזו ממקום הנוחות בגלל שהם רוצים לעשות טוב, לשנות, לשפר. והם רובם נלחמים עם כל הנשמה, מוציאים המון זמן וכסף (חלקם לוקחים הלוואות, ממשכנים בתים, שמים כל גרוש שיש להם) ובסוף — אם הם לא מנצחים — הם במקרה הטוב יהיו חברי מועצה.

ושתדעו: להיות חבר/ת מועצה זו התנדבות. אין על זה שכר (רק ראשי עירייה וסגנים מקבלים שכר. ולפעמים גם הם לא).

× × ×

כמובן שלא זכיתי בבחירות למועצת התלמידים. אחרי בירור עומק גיליתי שרק שני חברים הצביעו לי, וכל השאר שלחו למועצת התלמידים את גלית להיות נציגת הכיתה.

כנראה שהיא גם היתה ראויה ממני. היא בטוח היתה יפה ממני.

זה היה פוגע, זה היה מעליב, אבל שמחתי שהתמודדתי. לפחות ניסיתי.

× × ×

"לא הצלחתי ללכת ברחוב", אמרה לי חברה אחרת שהתמודדה פעם בבחירות מקומיות. "ידעתי שכל כך הרבה אנשים שאמרו לי שהם יצביעו לי לא הצביעו בסוף". היא לא היתה מסוגלת לראות אנשים מהיישוב שלה במשך חודשים.

× × ×

ביום שלישי ייערכו הבחירות המוניציפליות. הרבה אנשים טובים רצים. אל תהיו אדישים.

תקשיבו לאנשים ביישוב שלכם. היכנסו לאינטרנט ותקראו עליהם, על מי הם ולמה הם רצים.

אם הם ותיקים ואתם אוהבים אותם — תתמכו. אם הם לא עשו מה שהבטיחו — תחליפו.

ואם אתם לא יודעים למי להצביע, לכו לפגוש את המועמדים.

תשתתפו.

ובהצלחה לכל הטובים.