בגיל 26, זמן קצר לפני נישואיה, גילתה מורן שריג חכים מראשון לציון שהיא חולה בטרשת נפוצה. כיום, עשור אחר כך, היא לא נותנת למחלה להגביל אותה.

מורן בסטודיו. "ריפוי בעיסוק מבחינתי". צילום: פרטי

"היתה לי תחושה מוזרה של נימול ברגליים ובידיים שלא עברה", היא מספרת, "אחרי כמה ימים החלו זרמים בראש כשהתכופפתי ורופאת המשפחה אמרה לי לגשת לנוירולוג".

בדיקת MRI שעברה אישרה את החשש וחייה התהפכו. "לא ידעתי שום דבר, רק שזה נוראי וחשבתי שאני עומדת למות וימיי ספורים".

עוד טרם גילוי המחלה נרשמה מורן ללימודי עיצוב תפאורה ותלבושות תיאטרון באקדמיה 'די בלה ארטי' ברומא, איטליה ולאחר מכן המשיכה ללמוד בסמינר הקיבוצים. עם סיום הלימודים היא מיד החלה לעבוד בתאטרון ולהגשים את חלומה.

לאחר שאובחנה כחולה היא החליטה לוותר על חלום חייה בגלל הקושי הפיזי והנפשי הכרוך בעבודה ובעזרת שיקום מקצועי שקיבלה מביטוח לאומי החלה ללמוד צורפות ב'אומנית' ביפו שהפך לביתה השני.

"זה ממש ריפוי בעיסוק מבחינתי", היא מספרת, "הצורפות מעניקה לי שקט ואפשרות להתנתק מהכל ולהתרכז רק בזה. אני לא מרגישה שום דבר אחר: לא כאב פיזי או נפשי, כלי העבודה והיצירה המדהימה הזו הם הריפוי שלי.

"היום יש לי סטודיו לצורפות עם קולקציה ואתר און ליין שהקמתי בעצמי", הוא מוסיפה, "ואני עושה סדנאות לאנשים לפני החתונה, כמו למשל סדנה ליצירת טבעות נישואין".

כשנה לאחר החתונה, חרף גילוי המחלה, החלה לקנן בראשה המחשבה על אמהות. בתחילה נאמר לה שהיא אינה יכולה לחשוב על הריון בגלל ההתקפים הרבים שחוותה במהלך אותה שנה, שישה במספר, שבאחד מהם אף סבלה לזמן מה מעיוורון.

כיום, לאחר דרך ארוכה היא אם לשניים: הראל בן השש וחצי ועמית בן השלוש. "הטרשת עשתה לי את הסיבוב בראש", היא אומרת. "את לא יודעת מה יקרה מחר ואת רוצה לחיות את החיים וכמה שאפשר".

בזמנה החופשי כשהיא לא יוצרת, תוכלו למצוא אותה בים. "הבנתי שאני חייבת לקחת את החיים בפרופורציה ושאני בן אדם של ריגושים, אז התחלתי לגלוש בפברואר 2018. הגלישה היא כמו הצורפות - נותנת לי אדרנלין מטורף וזה עושה לי טוב".

מורן לוקחת חלק בפרויקט הגלריה הנודדת של עמותת 'הבית לחולי טרשת נפוצה', שבה מוצגות עבודות של עשרות חולים במחלה. העבודות מוצגות בגלריה נודדת וכוללות עבודות אמנות של ציור, קדרות, צילום, פיסול, תכשיטנות, יצירות פרוזה ושירה.

לדברי מורן, במידה מסוימת גילוי המחלה היתה עבורה מתנה, "אני מקבלת יותר פרופורציה שאנחנו חיים פעם אחת. בהתחלה לא הבנתי איך נפל עליי התיק הזה, אבל היום אני מחבקת את המחלה".