צילום: אבי מועלם

בעיריית ראשון לציון החליטו לפני כשלושה חודשים כי מדי שבוע תיסגר ליום אחד הספרייה העירונית שבשכונת נאות שקמה, ומי שיורשה להשתמש בה הוא הקהל הדתי בלבד. התוכנית, שהוגדרה בעירייה כ'פיילוט' עוררה עד מהרה סערה בקרב הציבור החילוני, אך ספק אם גם בעירייה מישהו צפה שהמחלוקת תעבור אל אולם בית המשפט.

מי שעומדת בראש המאבק היא לי ויצמן (48), אם לשני ילדים, המתגוררת בעיר כבר עשרים שנה, אשר לא אהבה את ההחלטה החדשה וסברה כי מדובר באפליה ובהעדפה של ציבור אחד על פני אחר.

"התגובות הממו אותי"
"לפני כשלושה חודשים ליוויתי את הבן שלי לאחד החוגים שהוא רשום אליהם וראיתי שהספרייה פתוחה", היא משחזרת את הרגע שבו גילתה על התוכנית הניסיונית, "למיטב ידיעתי הספרייה סגורה בימי רביעי ולכן הופתעתי לראות שהמקום פועל. חשבתי לעצמי שזו הזדמנות טובה להשיב את הספרים שהשאלתי וחזרתי לרכב, לקחתי אותם ונכנסתי אל הספרייה. כשהגעתי, ביקשתי מהספרנית להחזיר את הספרים, אך היא השיבה לי שאי אפשר כי יום רביעי מיועד רק לציבור התורני".

לדברי ויצמן, לשמע התשובה היא סברה שהיא אינה מבינה נכון. "בשלב הזה הייתי כנועה וצייתנית, עוד לא עיכלתי את האמירה הזו וביקשתי ממנה רק לקחת את הספרים כדי שלא נאחר בהחזרתם ונקבל קנס. יש לציין כי הספרייה הייתה ריקה מאדם, לא היה שם עומס של ציבור תורני ולמעשה לא היה שם ציבור תורני בכלל. שאלתי אותה אם היא יודעת כמה זה מזעזע, אבל היא הסבירה שידיה כבולות והקפידה שלא להתייחס להחלטה עצמה. לאחר דין ודברים היא הפנתה אותי לעירייה ואמרה שאם יש לי תלונות אז הם הכתובת". ויצמן לא ויתרה. במקום להגיע למחרת עם הספרים, היא דרשה שיתירו לה להיכנס פנימה, "אמרתי לספרנית שמבחינתי אני דתייה ועונה להגדרה קהל תורני ושתוכיח אחרת. היא הסתכלה עליי והחליטה לבסוף לקחת את הספרים, לא לפני שהעירה לי שזה לא בסדר. יצאתי משם בשוק. מיהרתי לכתוב על כך בפורומים השונים של העיר, אבל התגובות שקיבלתי הממו אותי, אנשים ממש קיבלו את היוזמה הזו בהבנה. לא הבנתי איך אפשר להבליג על זה. קיבלתי גם תגובות נאצה של אנשים שקיללו אותי וחיפשו לפגוע בי אישית. ראו בי מישהי שמחפשת להפיץ שנאה במקום אהבת חינם".

גם הדתיים לא הבינו
שבוע לאחר מכן הגיעה ויצמן שוב לספרייה בתקווה שמישהו הבין שמדובר בהחלטה שגויה. "אמרתי שאני קהל תורני. הפעם הספרנית אמרה שמבחינה חיצונית אני לא נראית לה תורנית. שאלתי אם מגן דוד זה מספיק. הייתי עם הילד שלי בן התשע שלא ממש הבין את הסיטואציה, ואמרתי לה שאני לא מתכוונת להיכנע. הפעם הייתה שם ילדה אחת שלמען האמת, גם היא לא נראתה לי ממש תורנית. הילד שלי בן התשע נלחץ ושאל אותי למה לא רוצים לקבל אותנו. הסברתי לו שיש רק דתיים ביום הזה, הוא לא הבין בכלל למה זה צריך להיות כך. במהלך השהייה שלי בספריה, הספרנית בדקה עם הממונים עליה ונאמר לה לא להתנגד ולתת לי להשתמש בספרייה כרגיל. לא האמנתי שזה באמת קורה ואיך יכול להיות שבעיר שלנו מתנהגים ככה, איך יכול להיות שמפרידים בין דתיים לחילונים. מה השלב הבא, שיפרידו בין אשכנזים לספרדים? איפה יהיה הסוף?

"בשכונה שלי יש כמה דתיים שהבאתי זאת לידיעתם והם עצמם לא הבינו למה עושים את ההפרדה הזו, שכן הם עצמם הולכים לספרייה ואין להם שום בעיה", מוסיפה ויצמן. "החלטתי שלא לשתוק יותר וכתבתי לכל מיני גופים בעירייה ודרשתי לדעת מה הסיפור של ההפרדה. מראש העירייה לא זכיתי בכלל ליחס. כעבור כמה ימים, קיבלתי תשובות מאיריס לבון, ממלאת מקום מנהלת מחלקת פניות הציבור, שענתה לי כי "עקב פניות שהתקבלו לאחרונה להנגיש את שירותי הספרייה לטובת הציבור התורני הוחלט לקיים פיילוט בו יינתן שירות לציבור התורני ביום אחד בשבוע, יום שממילא הספרייה סגורה בו". לטענת ויצמן, למחרת היא השיבה ללבון בשאלה נוספת וביקשה לדעת מי מונע מהציבור התורני להגיע לספריה בשאר ימי השבוע ובנוסף ביקשה לדעת אם המהלך חוקי. לדבריה, לבון עצמה השיבה שהתקבלה בקשה כזו ולכן היא נבדקת ושבכל אופן אין כאן אפליה אלא התחשבות בקהל אחר.

"בהמשך הכנתי שלט שבו כתבתי כי בימי רביעי הספרייה תהיה פתוחה עבור הציבור הספרדי בלבד ושלט נוסף שמורה כי המקום יהיה פתוח רק לציבור הערבי וכתבתי 'איך אתם הייתם מגיבים אם הייתם רואים שלט כזה'. התגובות שקיבלתי שוב היו מאוד לוחמניות".

אם לרוב התושבים זה לא אכפת, בעצם עבור מי את נלחמת?
"אני נלחמתי עבור הבן שלי. הייתי צריכה להסביר לו המון, זה ממש שיעור אזרחות. הוא נבהל שאנחנו 'עוברים על החוק' ונכנסים למקום למרות שאסור. רציתי להראות לו שאסור לתת לדברים כאלו לעבור בשקט".

יהיו מי שיתייגו אותך כמי שרוצה רק לפגוע ברגשות הדתיים במקום ללמוד לכבד ולהתחשב באחר.
"אני באה מבית דתי. אבא שלי 

הוא אדם מאוד מאמין, חובש כיפה שהיה אפילו מוהל. מנגד, הוא גם מאמין בחירות של אדם להחליט בעצמו במה הוא מאמין. הוא נתן לנו את כל הכלים לדעת מה נכון ומה לא, ובעיקר הדגיש את חשיבות מצוות 'ואהבת לרעך כמוך'".

שלושה חודשים לאחר שהחלה במאבקה הפרטי, החליטה ויצמן לפנות לדרך המשפטית. "ההחלטה לפנות לבית המשפט באה אחרי שראיתי שהעירייה מתבצרת בעמדתה ומתעלמים מהשאלה שלי בעניין חוקיות המהלך. הם תמיד שיחררו איזה נוסח יח"צני שלא באמת מתייחס למה שאני שואלת. בכל פעם מחדש שאלתי אם זה חוקי והם שוב ושוב התחמקו ולכן החלטתי שבית המשפט ייתן לי את התשובות".

בשבוע שעבר פנתה ויצמן לבית משפט השלום בראשון לציון, שם היא הגישה תביעה נגד העירייה ובה היא מבקשת לבחון את חוקיות המהלך ולדרוש לחדול מההפרדה על בסיס דתי שמתקיימת פעם בשבוע. כמו כן, מבקשת ויצמן פיצוי של 33 אלף שקל בשל אפליה לא חוקית, כל זאת בהכשר עירוני. "אני לא יודעת מה אני אעשה עם הכסף אם אזכה. כרגע מה שחשוב לי הוא שהצדק ייעשה וההפרדה הזו תבוא לסופה".

ויצמן אינה היחידה שיוצאת למאבק נגד העירייה בדבר ההפרדה בספריה העירונית. בימים אלה פועלת סיעת מרצ בראשון לציון על עתירה מנהלתית באותו הנושא בדיוק, "עם היוודע הדבר ועם פניות התושבים, פניתי במכתב לראש העירייה אך הוא בחר להתעלם", אומר אבי ארזי, יו"ר מרצ בראשון לציון, "מבדיקה שערכתי, היה גם שבוע שבו המצב חזר לקדמותו. אנחנו לא נאפשר לראש העירייה להתרפס בפני החרדים במחיר של פגיעה בשוויון. בימים אלה אנו שוקדים על עתירה מנהלית נגד העירייה והודעתי על כך להנהלת העיר. אם בית המשפט יחייב את העירייה בקנס, אנו נדרוש חיוב אישי".

גורמים בעירייה הביעו תדהמה על התרעומת. לדבריהם, מדובר באינטרס מובהק של החברה שהפרטים בה, ולא משנה לאיזה זרם הם משתייכים, יוכלו להרחיב דעת, להשכיל ולפתח אופקים. "חבל שיש מי שלוקח פרויקט חברתי חיובי, שאינו גורע מאיש דבר, והופך אותו לעניין פוליטי".

מהעירייה נמסר: "ראשית טרם התקבל כתב תביעה במשרדי העירייה. באשר לעצם העניין, בתקופה האחרונה התקבלו פניות מנציגי הציבור התורני בטענה, כי לציבור זה קושי רב לפקוד את הספריות העירוניות. לפיכך הוחלט, לערוך פיילוט בימי רביעי אחרי הצהריים, מועד בו, כלל הספריות בעיר ממילא סגורות, ולפתוח שלוש מתוך תשע הספריות הקיימות בעיר לפעילות עבור הציבור התורני. לאור הפיילוט תוכל העירייה לבחון את המשך צעדיה בעניין צרכי האוכלוסייה התורנית בנושא הספריות. יובהר כי בתקופת עריכת הפיילוט כלל הציבור ממשיך לקבל את אותו שירות כפי שקיבל קודם לכן, בימים ובשעות כפי שקיבל בעבר, בבחינת זה נהנה וזה אינו חסר".