"לפעמים אני חושבת ביני לבין עצמי מה היה קורה אם לירון היה מחליט להמשיך להיות בת, על הדברים שהייתי עושה איתו כמו שאמא ובת עושות. אבל הוא קיבל את ההחלטה שלו לשנות את המין ואני לומדת להשלים עם זה", כך, בקול גאה וברור, אומרת עופרית מצ'ס מראשון לציון, אמו של לירון שהחליט לשנות את מינו ולהפוך מאישה לגבר בגיל מאוד צעיר.

עופרית ולירון. "מתגעגעת לתקופה שהיינו קרובים יותר". צילום: אבי מועלם

בימים אלה נמצא לירון (19), בעיצומו של תהליך לשינוי מין. לפניו עוד מספר הליכים כירורגיים לא קלים שישלימו את המהפך לו הוא מייחל מגיל קטן.

במשך שנים עופרית, סייעת רפואית ביום־יום, שמרה לעצמה את ההתמודדות הפרטית וחששה לשתף את הסביבה בתחושות. לאחרונה החליטה לשים סוף לפחדים שלה ולשתף את כולם במה שעובר עליה בספר חדש שיוצא לחנויות בימים אלה ונקרא: 'תמיד רציתי בת'.

"התפללתי שלא תהיה בובה בן"

"בתור ילדה הייתי מאוד מדוכא, הייתי בוכה המון, מרגיש מיואש ואדם דכאוני שכזה", מספר השבוע לירון. "תמיד הרגשתי שאני לא שייך לאף אחד מהמינים והרגשתי כבר כילד קטן שאני מתחבר טוב יותר לבנים.

"הייתי משחק עם הבנים, מתלבש כמו בן, מטפס על עצים ומשחק כדורגל. גם בפורים התחפשתי בתחפושות של בנים כי הרגשתי בן לכל דבר, אבל לא באמת ידעתי מה בעצם אני מרגיש. לכן העדפתי להדחיק ולא להתעסק בכל השאלות האלה".

עופרית: "זרמתי עם הרצונות שלו, אבל גם ניסיתי לשכנע אותו אחרת. קניתי לו בובות ובגדים של בנות. המרד התחיל מאוד מוקדם. כבר בגיל שנתיים הוא החליט שהוא לא רוצה יותר ללבוש שמלות שקניתי לו. גם באירועים משפחתיים תמיד היו לנו ויכוחים כי רציתי שינעל נעליים של בנות, אבל הוא התעקש אחרת".

למרות שלירון לא התנהג כבת, עופרית טוענת שמעולם לא חשבה מה באמת עובר עליו. "בשום שלב לא עלה בדעתי שיש בעיות של מיניות", היא מודה, "פשוט חשבתי שיש לי בת שהיא קצת 'טום בוי'".

למרות ניסיונות ההכלה לצד ניסיונות השכנוע ללבוש בגדים של בנות ולשחק בצעצועים של בנות, עופרית מספרת שזה לא היה פשוט, "אני זוכרת שכשלירון היה ילדה בת שבע הלכנו לחפש בובה והוא התעקש שנקנה לו ברבי ממין זכר. כל הדרך התפללתי שלא יהיה כזה בחנות כי רציתי שפעם אחת הבת שלי תשחק עם בובות נשיות. בסופו של דבר הוא קנה בובה ממין נקבה וגזר לה את השיער".

"ניסיתי להשתלב בכוח"

כשלירון החל ללמוד בחטיבה בויצ"ו נחלת יהודה, הוא החל לקבל הערות מהסביבה על הבגדים שהוא לובש והשיער שלו. בעיצומו של גיל ההתבגרות והתגבשות הזהות, השוני הפך להיות בולט.

"אז כבר הבנתי שאני לא שייך לקבוצה של הבנות אלא לבנים. היתה תקופה שניסיתי בכוח להתנהג כמו בת כדי לכפות על עצמי את השינוי. התלבשתי באופן נשי, התאפרתי וקיבלתי הערות שאני בחורה יפה ושיש לי נתונים נשיים מרשימים, אבל זה לא שימח אותי כי בפנים שנאתי את עצמי, שנאתי את זה שאני לא שלם עם עצמי וזה לא עזר. למעשה זה היה החלק הכי קשה בחיים שלי כי הבנתי שאני עושה משהו שאני לא חלק ממנו".

כחלק מהניסיון להיות כמו כולם קיים לירון מערכות יחסים עם בנים, "היו לי מערכות זוגיות עם בנים לתקופות מאוד קצרות, אבל ברור שלא הרגשתי שלם שם. בגיל 16 התחלתי את מערכת היחסים הרומנטית הראשונה שלי עם צעירה אחרת בגיל שלי, וזה כבר היה אמיתי, אהבתי אותה מאוד והתוודיתי בפניה, בפעם הראשונה, שאני רוצה לעבור ניתוח לשינוי מין".

לדבריו, השיתוף של הסוד היה הצעד הראשון בדרך לקבלה עצמית, "זה היה השלב האחרון בקבלה כי מרגע ששיתפתי כבר נתתי את החותמת שזה עומד לקרות".

לעופרית הוא עדיין לא סיפר על תוכניותיו, אבל כן הציג בפניה את בת הזוג. "האמת שהוקל לי באופן מוזר", משתפת עופרית. "בשלב הזה של החיים היה לי קל יותר לקבל שהוא יושב בחדר עם בת ולא עם בן, בתקופה שמגלים את המיניות. מערכת יחסים עם בן נראתה לי בעייתית יותר מאשר מערכת עם בת".

"הפרשת חלה כנגד רוע הגזירה"

את היום שבו שיתף לראשונה את אמו בכוונות שלו, לירון אומר שלא ישכח לעולם, "זה היה אחרי שכבר עשיתי כמה פעולות כמו גילוח השיער", הוא נזכר. "מה שאמא לא ידעה זה שאני שם על החזה חגורות לחץ שישטחו אותו ומעל זה לובש מספר שכבות".

הסוד נחשף במקרה כאשר עופרית הצטרפה ללירון למצעד הגאווה, "התחלתי להרגיש מאוד לא טוב. זה היה יום חם מאוד ואמא התעקשה שאני אוריד את החולצה ואשאר עם גופייה, אבל אני חששתי שהיא תגלה את החגורה.

"כשהיא המשיכה להתעקש פרקתי הכל וצעקתי שלא נעים לי שכולם יראו את החגורה וגיליתי לה שאני עושה הכל כדי שלא יראו שאני בחורה ושאני רוצה בכלל להיות גבר".

עופרית: "הייתי בשוק באותו הרגע. הדרך חזרה הביתה היתה שקטה. הנחתי שאולי זה דבר שיחלוף ורצון לתשומת לב, אבל בדיעבד התברר שזה לא היה משהו זמני. המשכנו לשוחח על זה, ולירון הראה לי סרטונים ביוטיוב על התהליך שדרוש כדי להפוך מבחורה לגבר.

"הוא הסביר לי שהוא רוצה לשנות את המגדר כי הוא אף פעם לא הרגיש בת ולכן חשוב לו להפוך לגבר כי זה מה שהוא רצה תמיד".

עופרית לא קיבלה את הרצון של לירון מיד. "הלכנו לפסיכולוגית ובסופו של תהליך היא אמרה לי שיש לי ילדה מדהימה שיודעת מה היא רוצה ושאני אתן לה לעשות את זה. למרות זאת המשכתי להדחיק את הבקשה. ארגנתי טקסים של הפרשת חלה כדי לשנות את רוע הגזירה. הייתי בוכה המון".

בזמן שעופרית ניסתה להתמודד, לירון חווה לא רק את הקשיים שלו אלא גם את ההשפעה שיש למצב על אמו. אירוע קשה אחד מבחינת שניהם שינה את הכל. "הייתי שומע אותה כל הזמן בוכה והחלטתי שאני צריך לעשות מעשה כדי לגרום לה להבין שאני רציני", משחזר לירון. "יום אחד חזרתי הביתה, נכנסתי לאמבטיה וחתכתי לעצמי את החזה עם סכין גילוח".

לשמע הדברים עופרית עוצרת את שטף הדיבור שלה. ניכר שהזכרונות קשים לה: "אני הגעתי כמה דקות אחר כך וכשראיתי את זה הבנתי שאם אני לא רוצה להפסיד את הבן שלי אני חייבת לקבל אותו כמו שהוא".

בימים אלה ממתינים לירון ועופרית להמשך ההליך שבסופו יושלם תהליך שינוי המין. במקביל עבר לירון שאיבת ביציות כדי שיוכל בהמשך להביא לעולם ילדים ביולוגיים.

"לעזור לעוד הורים"

אחרי שקיבלה את הרצון של לירון החליטה עופרית שהיא לא מוכנה יותר לשמור בבטן את מה שעובר עליה ולאחרונה הוציאה לאור ספר שמתאר את חוויותיה ותחושותיה.

"החלטתי להעלות על הכתב את כל מה שאני חווה כי ראיתי שאין לי את מי לשתף מה עובר עלי ולנייר אני יכולה לספר חופשי. כשדיברתי עם חברות שלי הייתי מקבלת תשובות שיפוטיות כמו 'מה את מאפשרת לו את זה? הוא מבולבל בגיל הטיפש עשרה', תשובות שלא הייתי מוכנה לקבל.

"הכתיבה למגירה הצליחה לשחרר אותי מעט ולתת פורקן לדברים שהחזקתי בבטן. אחרי שכתבתי חשבתי שזה יהיה נכון לפרסם את הדברים כי בטח יש הורים אחרים שקשה להם ואם הם יקראו וידעו שיש עוד הורים שעברו את זה והם לא לבד, אולי זה יקל עליהם".

השם של הספר מביע קצת אכזבה מכך שבסופו של דבר אין לך בת?

"השם של הספר מביע אכזבה כי באמת רציתי בת. היתה לי כמיהה לבת כי בן אחד כבר יש לי. מצד שני, אני שמחה על הבן החדש שיש לי. השלמתי עם זה ויש לי קבלה של המצב. אני חושבת לפעמים ביני לבין עצמי על הבילויים המשותפים, על דברים שאמא ובת עושות.

"מתאפרות וקונות בגדים יחד, דברים שלצערי לא יקרו יותר אף פעם. אני מתגעגעת לתקופה שהיינו קרובים יותר כי בתור בת לירון היה קרוב אליי יותר והיום כשהוא עובר תהליך והוא למעשה בן זה כבר הולך ופוחת. זה דבר שצריך ללמוד לקבל ואני לומדת".