מי שעבר בתחילת השבוע ליד תיאטרון חולון, יכול היה להבחין בחבורת נשים קולנית ושמחה שהגיעה לצפות בהופעתה של הזמרת רותי נבון. המשותף לנשים, שרובן חצו את גיל ה־70, הוא שכולן סבתות במשרה מלאה שהחליטו להתארגן יחד כקבוצה לבילויים משותפים

 חלק מחברות הקבוצה. יעקובסון (במרכז) | צילום: אבי מועלם

קבוצת 'סבתות ללא הפסקה' הוקמה לפני מספר חודשים וכבר היא מאגדת בתוכה עשרות סבתות מראשון לציון שמוכיחות שהגיל ממש לא קובע. "אני גולשת בהמון פורומים ברשתות החברתיות ויש שם המון קבוצות של סבתות", מספרת יוזמת הרעיון אטי יעקובסון בת ה־72, סבתא לשמונה נכדים שעד יציאתה לגמלאות שימשה מורה ומעצבת בגדים.

"באחת הקבוצות פרסמו אירוע שהיה מיועד לגיל הזהב ושם עלו המון הודעות של נשים שרצו טרמפ מראשון לציון אל המופע. סימנתי לעצמי את כל אלה מהעיר והצעתי להן שנפתח קבוצת ווטסאפ משלנו כדי שנוכל לתאם דרכי הגעה לאירוע הזה וגם לאירועים אחרים. מפה לשם הקבוצה הפכה לסוג של הווי והמשכנו להתכתב בה ורציתי שנהפוך את הקבוצה הזו למציאותית יותר". 

 בחודש מרץ, במהלך יום המעשים הטובים, הזמינה יעקובסון את החברות הווירטואליות למפגש. "הזמנתי אותן אליי הביתה כדי שנכיר אחת את השנייה. הרגשתי שהמטרה של כולנו היא להכיר ולהרחיב את מעגל החברים, ובשיחות שלי עם הרבה מהנשים הרגשתי שהן צמאות למפגשים". 

למקרה שמישהי רוצה גם, מהן הדרישות כדי להתקבל לקבוצה שלכן?

"המכנה המשותף של כולנו הוא כמובן שאנחנו סבתות אבל צעירות ברוח, ספונטניות והגיל מבחינתנו הוא לא מכשול לשום דבר. אנחנו רוצות לעשות חיים". 

למפגש הראשון הגיעו 14 סבתות שלא הכירו קודם אחת את השנייה ועד מהרה נוצרו חברויות. דבר קיומה של הקבוצה החל להתגלגל ועוד ועוד נשים ביקשו להצטרף אליה. "כיום אנחנו כבר למעלה מ־200 סבתות בקבוצת הווטסאפ שלנו - 'סבתא ללא הפסקה'", אומרת יעקובסון בגאווה, "ואנחנו מדברות, משתפות וגם נפגשות ומבלות".

ומה עם הסבים?

"לא. אני מתעסקת רק עם סבתות. באירועים פתוחים לציבור שאנחנו מגיעות אליהם אז כל אחת יכולה לבוא ולהגיע עם מי שהיא רוצה".

מכיוון שהקבוצה הולכת וגדלה ומצטרפות אליה מדי שבוע עוד ועוד חברות, חשוב למשתתפות לשמור על היכרות אישית ולכן כל מפגש מתחיל במעגל היכרות, "הסבתות מציגות את עצמן ומספרות מה שהן רוצות. ברוב המקרים הן נפתחות ומספרות דברים שהיו להן על הלב", מספרת יעקובסון.

"למשל באחד המפגשים ישבו שתי סבתות אחת ליד השנייה וסיפרו את אותו סיפור. שתיהן אמרו שהן טיפלו במשך זמן רב בבעל חולה ולכן היו מרותקות לבית ושרק עכשיו הן הרשו לעצמן לצאת קצת למפגש חברתי. הסיפור המשותף חיבר ביניהן והביא לחברות שאני לא בטוחה שהיתה יכולה להתרחש אלמלא הקבוצה שלנו".

סבתות צעירות ברוח וספונטניות | צילום: אבי מועלם

קבוצה לנשים בלבד זה אומר שמרכלים גם על דברים קצת יותר אישיים?

כן, בהחלט, אנחנו מדברות על הכל חופשי. אין לנו מחסומים וכל אחת יכולה לדבר על מה שהיא רוצה. זה לא מסיבת רווקות אבל בכל זאת עבור חלק מהנשים מדובר בקרש הצלה". 

"הנכדים הם לא נושא שיחה"

"לפני שנתיים התאלמנתי ומאז מיעטתי לצאת מהבית", מספרת אהובה פז, בת ה־70 וסבתא ל־12 נכדים. "הריקנות אחרי 52 שנות נישואין היתה לא פשוטה עבורי. היה לי חוסר גדול בחיים ולא רציתי לצאת. שמעתי על הקבוצה במקרה ומאז שהצטרפתי אליה חל שינוי גדול בחיים שלי. הסבתות האחרות תומכות בי, מוציאות אותי לבילויים וגורמות לי לפגוש חברות חדשות ועל זה מגיע כל הכבוד למי שיזם אותה. אפשר לומר שהקבוצה הזו היא אמצעי משמעותי עבורי כי בעצמי לא הייתי יוצאת לבד לבלות ולכן אם לא הקבוצה הזו אני לא יודעת מה היה איתי".

גם עופרה פישמן, בת 62 וסבתא לארבעה נכדים, מצאה הרבה תמיכה בקבוצה אחרי שהתאלמנה. "הצטרפתי לאחרונה לקבוצה וזו יוזמה מדהימה", היא אומרת. "אנחנו כאן אחת בשביל השנייה ונותנות כתף גם בשמחה אבל גם בעצב. לאחרונה למשל נפטרה אחת מהחברות, היא היתה פעילה מאוד, אבל בימים האחרונים הרגישה לא טוב וחברות הקבוצה דאגו לה וביקרו אותה. גם אני אלמנה, בעלי נפטר לפני ארבע שנים והקבוצה מספקת לי תמיכה משפחתית והרגשה טובה".

אבל לא רק מי שאיבדו את בן זוגן רואות בקבוצה מוקד לתמיכה. "יש הרבה נשים נשואות שהבעלים בגיל הזה לא רוצים לצאת מהבית", מסבירה יעקובסון. "בדרך כלל גברים מתבגרים מהר יותר מנשים וגורמים להן להישאר בבית בניגוד לרצונן ולכן הקבוצה שלנו נותנת פתרון גם להן".

אנשים בטח חושבים שאם מדובר בקבוצה של סבתות אז אתן יושבות על כוס תה ומחליפות תמונות של הנכדים.

"אני מאוד את אוהבת את הקבוצה, יש לי הרבה לאן לצאת ועם מי לצאת וזה המון", אומרת פז. "למרות שכולנו סבתות, הנכדים הם לא נושא שיחה בכלל. זה כמעט לא עולה אצלנו. המוטו שלנו הוא שכולנו רוצות לקרוע את העולם. כל הסטיגמה הזו של סבתות שיושבות וסורגות נעלמה מהעולם. אני קמה בבוקר, הולכת לעשות הליכה בחדר כושר ולאחר מכן חוזרת, מחליפה בגדים ויוצאת לריקודי עם. אני לא רוצה יותר לשבת בבית בתוך ארבע קירות".

ומה לגבי זוגיות חדשה, כשיש בילויים וחברות שממלאות את הזמן? 

"זה לא קשור. אני אשמח מאוד למצוא גבר כלבבי. החלל והחוסר בזוגיות תמיד מורגש. אני נשארתי לבד לאחר נישואים נהדרים והייתי שמחה למצוא גבר שישלים אותי. אני רגילה לחיות כל חיי בזוגיות ולכן הקבוצה של החברות היא לא במקום זוגיות גברית".

חברה של המורה

מעבר לבילויים המשותפים, נוצרו בקבוצה גם חברויות מעניינות וחיבורים מרתקים, כפי שקרה אצל פישמן, שעסקה במשך 35 שנה בתחום ההוראה ולפני שלוש שנים יצאה לגמלאות. "באחד המפגשים בקבוצה פגשתי את המורה שלי מהתיכון", היא מספרת בחיוך, "כשלמדתי בכיתה י"א, היא היתה המורה שלי לספרות, אז היתה בינינו היררכיה ברורה. כיום אנחנו שתינו סבתות שיוצאות יחד לבילויים ומפגשים. הקבוצה הזו בהחלט מספקת הפתעות טובות. זה קרה גם הפוך. למשל יש בקבוצה אמא של תלמיד שלי מהעבר והוא זה שהפך אותה לסבתא בעצמה".

מי שבטח פחות אוהב את הקבוצה הם הילדים שלא יכולים להשתמש בכן כבייביסיטר.

"יש לי יום קבוע שבו אני שומרת על הנכדים שלי, אבל יש לי גם את הזמן שלי לבילויים. למשל השבוע הודעתי להם שיש לי מסיבת חנוכה ולא בטוח שאגיע לאירוע משפחתי מתוכנן. כמובן שהמשפחה היא מעל לכל אבל גם הילדים צריכים להבין שיש לי את הצרכים והרצונות שלי ליהנות". 

פז: "זה לא בא על חשבון הנכדים. אני מצליחה לסדר את הלוח זמנים שלי. מי שיודע לחלק את הזמן החיים שלו קלים יותר. גם מבחינת הילדים שלי הבילוי והכיף שלי בא לפני הבייביסיטר. אנחנו מסתדרים ועד היום לא היתה לי בעיה".

יעקובסון: "אני בדרך כלל מתאמת את הפעילויות של הנכדים עם הפעילות שלי. אין לי יום קבוע שאני מחוייבת אליהם ככה שקובעים איתי מראש. אבל אם יש צורך שחייבים אותי לשמירה על הנכדים אז אני מוותרת על הבילוי. נכדים זה דבר ראשון ובא לפני הכל".