מי שישכים קום ויגיע לתפילת הבוקר בבית הכנסת בראשון לציון יוכל לפגוש שם תלמיד חכם שלומד הלכות בספר "קיצור שולחן ערוך" ותפילין לראשו.

מחפש כלה יהודייה. מוסא, צילום: אבי מועלם

סממני היהדות אינם מסגירים דבר מסיפור חייו של מוסא: הוא נולד מוסלמי וגדל סמוך לרמאללה. בעת שחבריו זרקו אבנים על חיילים הוא נמשך לעולם היהדות. בימים אלה הוא מסיים את הליך הגיור וכל רצונו לקבל אזרחות של קבע ולהקים בית יהודי בישראל.

מוסא (24) מקפיד לברור את מילותיו. החשש מפני גורמים שיבקשו לסגור חשבון עם מי שבחר להצטרף לעם היהודי גורם לו לנקוט משנה זהירות.

"נולדתי וגדלתי במשפחה מוסלמית בביר זית הסמוכה לרמאללה. אני ושלושת אחיי התחנכנו על פי דרכי האסלאם. לא היינו דתיים אדוקים אבל התפללנו, קראנו בקוראן וצמנו ברמדאן", הוא מספר.

"בבית לימדו אותנו לכבד את כולם ולא הייתה שנאה ליהודים, אבל מחוץ לבית, אצל החברים ובבית הספר, האיבה שלטה. לימדו אותנו שהיהודים גזלו את אדמות הפלסטינים והשתלטו עליהן, אבל לא האמנתי בזה ולא נתתי לשנאה לחלחל לתוכי.

"אבא שלי עבד בבניין בישראל ונהגתי להצטרף אליו וכך הכרתי את היהודים. ראיתי את היחס הטוב שלהם וידעתי את האמת. כל פיגוע הכאיב לי. כשהחברים שלי דיברו על טרור והצטרפו לפת"ח התרחקתי. האמנתי שלא זאת הדרך".

בגיל צעיר החל מוסא לעבוד בבנייה ובשיפוצים בישראל. "הייתי בן 15 כשפגשתי יהודים דתיים שהניחו תפילין ושאלתי אותם מה זה. היהדות סקרנה ומשכה אותי. הם סיפרו לי על מעמד הר סיני, דיברו איתי על עבדות מצרים ועל שלושת האבות והשמיעו לי שירים מתוך טקסטים יהודיים והם ריגשו אותי מאוד.

"כששמעתי על הגר וישמעאל הבנתי שגם אני חלק מהסיפור של העם היהודי. למרות שהייתי צעיר אמרתי להם, 'גם אני רוצה להיות יהודי'. פשוט ככה. הם אמרו לי שזה לא עניין של מה בכך, אבל לא נבהלתי. כל כך אהבתי את מה שראיתי, בייחוד את השבת. רציתי להיות חלק מזה".

מוסא חזר לכפרו בכל יום והמשיך בשגרת יומו, אבל רצונו להיות יהודי הוסיף לבעור בו. כשהיה בן 19 התחתן עם אישה מוסלמית והפך לאבא, אבל גם זה לא השקיט את החיידק.

"לפני שלוש שנים החלטתי שאני עושה את זה", הוא אומר. "ארזתי תיק, יצאתי מהבית ולא חזרתי. קשה מאוד לעזוב את המשפחה, אבל כמה אני יכול להיות מבולבל? כמה אפשר לרצות משהו ולהתכחש אליו? למרות הכאב ידעתי שאני צריך להתנתק מהמשפחה וזאת הייתה הדרך".

איך הגיבה המשפחה?

"למרות הקושי, ההורים שלי הפתיעו אותי קיבלו את זה, ואמא שלי התעקשה להיות איתי בקשר. האחים שלי ניתקו קשר. בעיניהם זאת בגידה. אני מתגעגע לאישה ולילד וחולם להביא אותם לכאן, אבל בינתיים זה נראה בלתי אפשרי", הוא אומר בעצב.

לראשון לציון הוא הגיע בעקבות מכון הגיור שפועל בעיר. "הייתי צריך הרבה אומץ כדי להיכנס לכיתה, להתיישב ולהודיע שאני לא זז משם עד שיסכימו לצרף אותי להליך הגיור. הרב שלמה לוי, ראש ישיבת ההסדר, ראה שאני רציני והורה להשאיר אותי".

בכל יום שלישי הוא מגיע למרכז הגיור, לומד הלכות ודיני תורה ומתקרב עוד צעד אל היעד. "אני לקראת סוף התהליך ומקווה שאחרי שבועות אוכל לקבל את האישור שהגיור הסתיים ואני יהודי".

הקשיים אורבים לו בכל פינה. אין לו מקום לינה קבוע, הוא נודד ממקום למקום מחשש שאנשים מחייו הקודמים יפגעו בו, וגם החברה היהודית מסתכלת עליו בעין חשדנית. "רואים בחור בכיפה, בציצית ומדבר במבטא ערבי ולא מבינים מה אני, אבל אני מסביר להם שאני בהליך גיור".

ומה תוכניותיך אחרי שתהפוך ליהודי כשר?

"להמשיך ללמוד תורה, להיכנס לישיבה ולהיות אברך, ובעתיד, בעזרת השם, להיות רב. ויותר מכול אני רוצה להכיר אישה יהודייה ולהקים בית יהודי ונאמן על פי ההלכה".